כשהייתה בת שלוש הוריה המאמצים של עו”ד שירן בן דוד עוזרי (43) דאגו לספר לה מדי ערב לפני השינה שהיא מאומצת. “הם סיפרו על זוג הורים שלא הצליחו להיכנס להריון והלכו לבית ילדים, שם הם מצאו תינוקת. הם הסתכלו עליה והיא עליהם ואז נוצר החיבור”, היא מספרת וניכר בה שהזיכרון מרגש אותה בכל פעם מחדש. “הרגשתי מיוחדת ממש כמו הגיבורה של הסיפור. המורכבויות עצמן מגיעות בגיל ההתבגרות”.
כשמלאו לה שמונה עשרה החליטה בן דוד עוזרי לנסות ולפתור את התעלומה שליוותה אותה כל חייה: היא פנתה לשירות למען הילד שבמשרד הרווחה וביקשה לפתוח את תיק האימוץ שלה. “תמיד היו לי שאלות כמו מי זו אמי הביולוגית, מאיזו עדה אני, למי אני דומה והאם יש מחלות גנטיות כלשהן שאני נושאת”, היא מסבירה.
לבסוף הצליחה להגיע לאמה הביולוגית, שמסרה אותה לאימוץ שישה ימים אחרי לידתה: “נפגשתי עם אמי הביולוגית פעם אחת במשרדי השירות למען הילד. המפגש עצמו היה די מהיר. היא באה ככה לסגור מעגל ולא הייתה פגישה מי יודע מה של אמא ובת, זה הרגיש כמו שתי זרות. היא לא ציינה בפניי מיהו האב הביולוגי ונשארתי עם הרבה סימני שאלה”.
“הרבה מאוד מאומצים לא זוכים לקבל תשובות. עם השנים השירות למען הילד הקשה את היכולת לפתוח את תיק האימוץ ומסר פחות ופחות פרטים. כך נוצר מצב שהכל תלוי במפגש עם האם הביולוגית – אם היא מסכימה אז נפגשים ואם לא, המאומץ נשאר עם מעט מאוד מידע. בגיל 21 פניתי שוב לשירות כדי לנסות ולקבל תשובות לגבי זהותו של האב ולא הצלחתי. הייתי בטוחה שזו רק אני שחווה קשיים והחלטתי להיכנס לפורומים של מאומצים”.
ומה גילית שם?
“להפתעתי גיליתי שיש לא מעט מאומצים שמתמודדים עם אותן חוויות. משם למעשה התחילה הפעילות החברתית שלי. התברר שבחוק הישראלי יש סעיף שאסר על מאומצים לדבר ברבים ולפרסם את היותם מאומצים. רציתי לשנות את החוק ומשם בא הצורך שלי לעשות שינוי”.
ואכן, עד לפני שנים ספורות אסור היה למאומצים לספר זאת בפומבי: סעיף 34 לחוק אימוץ ילדים (התשמ”א – 1981) הגדיר זאת כעבירה פלילית. בפברואר 2016 החלה בן דוד עוזרי לפעול ברשתות החברתיות בקריאה לשנות את החוק. ח”כ יפעת שאשא ביטון, שעמדה אז בראש הוועדה לזכויות הילד של הכנסת, קראה פוסט שפרסמה בן דוד עוזרי והחליטה לקדם את המאבק בזירה הפרלמנטרית: “יפעת קידמה את זה בכל הכוח ואין ספק שמגיע לה הקרדיט על השינוי. כדי לשנות חוק בישראל צריך השפעה רחבה, רשתות חברתיות ולא פחות מזה – להגיע למאומצים שיירתמו לתהליך”.
החוק תוקן ב-2017. “התחושה היום שאנחנו די כופים עליהם (המאומצים) שתיקה, וכשאנחנו כופים את השתיקה כאילו אנחנו כופים עליהם איזושהי בושה”, הסבירה ח”כ שאשא ביטון בדיון שנערך על תיקון החוק בוועדת החוקה, חוק ומשפט.
אולם גם לאחר שתוקן החוק, בעיותיהם של המאומצים לא נפתרו כליל. מאומצים שנולדו ואומצו בישראל יכולים להתחיל בהליך פתיחת תיק האימוץ רק בליווי של השירות למען הילד, ורק אם אמם הביולוגית מוכנה להיפגש איתם. לעומתם, מאומצים שנולדו בחו”ל יכולים לקבל בגיל 18 את תיק האימוץ שלהם גם ללא אישור הוריהם הביולוגיים.
בן דוד עוזרי מתקוממת על כך: “השירות למען הילד זה גוף מאוד פטרנליסטי שחושב שהוא יודע מה טוב לכולם. האג’נדה שלהם זה שאם הם ימסרו פרטים, אמהות ביולוגיות אחרות לא ירצו למסור ילד לאימוץ. זה בולשיט. אף אחד לא בודק את הדברים האלה. זה המצב בישראל, פשוט אין לנו זכויות”.
כיו”ר התנועה לזכויות מאומצים, בן דוד עוזרי מנסה לסייע למאומצים אחרים שנתקלים בקשיים במגעים עם השירות למען הילד: “כל הזמן אני נתקלת בקושי מולם. במקום ללכת קדימה הם הולכים אחורה. הם מפחדים שנמצא את האימהות הביולוגיות ברשתות החברתיות. ככל שהעולם מתקדם, הם יותר נסגרים ובעיקר מנסים שלא יהיה קצה חוט”.
שירן בן דוד עוזרי: “ככל שהעולם מתקדם, בשירות למען הילד יותר נסגרים”. השירות בתגובה: “כל מאומץ הפונה בבקשה לפתיחת תיק מקבל מענה מקצועי מידי”
בשנים האחרונות, במקביל לפעילותה החברתית שמתרכזת בקידום המאבק למען זכויות המאומצים, פועלת בן דוד עוזרי לייצר שיח ציבורי בסוגיות הרלוונטיות להם: “לכל אדם יש את הזכות הבסיסית לדעת את השורשים והזהות שלו. יש לכך חשיבות גם מבחינה נפשית וגם מבחינה רפואית”.
מהשירות למען הילד נמסר בתגובה: “פתיחת תיק למאומצים בוגרים נעשית בהתאם לחוק ובהתאם לנוהלי העבודה. אין כל בעיה בפתיחת תיקי אימוץ וכל מאומץ הפונה בבקשה מקבל מענה מקצועי מידי. מידע מלא אודות פתיחת תיק אימוץ ניתן למצוא באתר המשרד. עובדות השירות למען הילד פועלות מתוך מקצועיות ורגישות, ומתוך רצון לסייע לכל המאומצים בפתיחת התיק והשלמת סיפור חייהם”.
