סטודנטים וסטודנטיות בדואים הלומדים ב”ספיר” מוחים על שירותי התחבורה הציבורית הדלים העומדים לרשותם כשהם מבקשים להגיע בבקרים מיישוביהם ללימודים במכללה, ואחר הצהריים בדרכם הביתה. מדובר בעיקר בקווים 588 ו-589 של חברת “מטרופולין“, העוברים בתדירות בלתי מספקת בכסייפה, תל שבע, חורה ולקיה.
בשעות הבוקר עוברים שני אוטובוסים בלבד בין היישובים הבדואים, בין 7:00 ל-8:00, ושניים אחר הצהריים – ב-16:00 וב-19:00. אלה שמבקשים להגיע או לחזור הביתה בשעות אחרות נאלצים להקדים את הגעתם ללימודים, לאחר בנסיעה הביתה או להשתמש במכונית פרטית. בנוסף, כאמור, האוטובוסים עוצרים ביישובים ספורים בלבד, ובכפרים אחרים אין תחנות לקווים הללו.
בדף האינסטגרם sapir.students פורסמה לאחרונה פנייה לסטודנטים להצטרף למחאה בנושא, שבמסגרתה יישלח מכתב שיופנה לנשיא ספיר פרופ’ ניר קידר ולחברת מטרופולין, בדרישה לייעול התחבורה הציבורית למכללה.
אימאן אל-סאנע, תושבת לקיה וסטודנטית שנה ב’ בספיר, היא פעילה במאבק לשיפור התחבורה הציבורית מהכפרים הבדואים. במקביל למחאה במכללה, היא יזמה מכתב מקביל גם לראשי המועצות המקומיות. “הייתי קשובה לתלונות של הסטודנטים והתחלתי לעבוד על פתרונות”, היא אומרת. “פניתי באינסטגרם לסטודנטים וביקשתי שישלחו לי את שמותיהם ומקום מגוריהם. אני פניתי למועצה שלי וביקשתי מהם שיפנו למועצות שלהם”.
אל-סאנע נתקלה במהלך מאבקה בכמה וכמה מכשולים – בין השאר התעלמות גורפת מצד משרד התחבורה ואפילו חשדנות של סטודנטים שמהם ביקשה להצטרף למכתב שלה כדי להפעיל לחץ על הרשויות המקומיות. “זה לא היה קל בכלל”, היא מסכמת. “ספגתי ועלבונות וכמעט התייאשתי”.
סוגיית התחבורה הציבורית הלקויה ליישובים הבדואים בדרום תואמת את הנתונים המציגים פער כללי בתחום בין יישובים יהודיים וערביים בכל הארץ. לפי נתוני משרד התחבורה מ-2018, תושב יהודי בישראל מקבל בממוצע פי 2.5 יותר שירותי תחבורה ציבורית מתושב ערבי. מחקר של עמותת “סיכוי” בדק את מסלולי התחבורה הציבורית בארץ, ומצא שהמספר הממוצע של הקווים המשרתים את היישובים שנבחנו גבוה פי 2.5 בחברה היהודית מאשר ביישובים הערביים. בנוסף, בכל מדינת ישראל אין ולו תחנת רכבת ביישוב ערבי.
בכפרים הבדואים בדרום, המצב קשה אפילו מהממוצע בחברה הערבית. “אני מגיעה בקו 588 שיוצא מערד, דרך כסיפה וחורה לספיר. הבעיה היא שאם אני לא עולה על אחד משני האוטובוסים עד 8:00, אז איחרתי ללימודים כמעט בחצי יום”, מספרת סג’ה אל-צברקה, סטודנטית שנה א’ לעבודה סוציאלית מכסייפה. “כמעט אותו דבר קורה גם בחזרה הביתה. אם אני רוצה לחזור באוטובוס – אני צריכה לחכות 4.5 שעות. זה בזבוז זמן יקר שיכל להיות מנוצל לעבודה או לימודים”.
ג’לילה אבו רקייק, סטודנטית לתקשורת שיווקית מתל שבע, מוסיפה: “בימים שבהם אני מתחילה את השיעורים שלי מאוחר אני נאלצת לנסוע לבאר שבע ואז לחפש אוטובוס למכללה. זה לוקח לי שעתיים ולפעמים אני נאלצת לפספס שיעורים. הייתי רוצה לחיות בעולם שלא לוקח לי בו יותר משעתיים להגיע ללימודים. זאת הסיבה שאני לוקחת חלק במאבק”.
ממשרד התחבורה טרם התקבלה תגובה בנושא. מאגודת הסטודנטים והסטודנטיות בספיר נמסר: “אנחנו מודעים לבעיה ועובדים על הגברת התחבורה הציבורית. השיח מתקיים באופן רציף מול משרד התחבורה, הנהלת המכללה והרשויות המקומיות. לפני פירוק הממשלה הקודמת היה אמור להתקיים דיון בוועדת הכלכלה בכנסת. עם הקמת הממשלה החדשה נגיע לוועדה ונעלה את זה”.
מחברת מטרופולין נמסר בתגובה: “הנושא נמצא בסמכות בלעדית של משרד התחבורה באמצעות הרשות לתחבורה ציבורית. מטרופולין היא בגדר קבלן שמבצע את מה שמנחה אותו מזמין העבודה – במקרה הזה משרד התחבורה”.
