במסגרת הרצאה שהעביר לסטודנטים בשנה ג’ של המחלקה לתקשורת במכללת “ספיר” הסביר העיתונאי ניצן שפירא, המשמש כתב האתר N12 וחדשות 12 בדרום וביהודה ושומרון, את מה שהוא רואה כמפתח לעבודה נכונה בתחום בעידן הנוכחי. הוא התייחס לעובדה שכיום המידע נפוץ ונגיש ברשתות החברתיות ובמכשירים הסלולריים, ועל כן לעיתונאים קל יותר להסתמך עליהם. “אני מאמין שסיפורים גדולים באמת מגיעים מללכת בעצמך למקומות ולבדוק את העובדות בשטח, ולא להסתמך רק על מקורות”, אמר.
שפירא, שנכנס לתפקיד ככתב בדרום לפני שנה וחצי, פירט על האופי הייחודי של העבודה באזור, הנגזר מהמצב הביטחוני ומאופן הסיקור של הפריפריה בכלי התקשורת המרכזיים. “סמוך לזמן שהתחלתי את התפקיד הייתה הסלמה בדרום”, אמר. “כאדם שגדל בצפון לא הכרתי את התחושה של להיות כל כך קרוב לסיטואציה הזו, ועוד לדווח עליה מהשטח כשהטילים עפים מעליך. הייתי בשוק”.
אחד הסיפורים הבולטים שפרסם שפירא בתקופה האחרונה היה קשור לדיווח המקיף שהצליח להביא על שתי צעירות שנפשו באילת, כששני גברים זרים נכנסו לחדרן בלילה ועל פי החשד תקפו אותן מינית. “יש כתבות שאתה עושה שהן נורא משמעותיות”, הוסיף. “אתה מקבל את המקום לעשות עבודה עיתונאית מעמיקה שמקבלת מעטפת. בפעמים רבות זה יכול ממש לחולל שינוי”.
מעבר לדרישות הסטנדרטיות מהתפקיד נאלץ שפירא להתמודד עם מכשול נוסף: כמי שעובד בערוץ שידור שנתפס בחלקים מסוימים בציבור כבעל שיוך אידיאולוגי שמאלי, הוא נתקל בתגובות אלימות מצד גורמים בשטח: “בחודשים האחרונים, מאז שעניין הרפורמה המשפטית התחיל, יש מקומות בארץ שאני לא יכול לשדר בהם עם מיקרופון ולוגו של חדשות 12. אתה סופג שנאה, קללות ומרגיש שבא לך לקבור את עצמך. כל גופי התקשורת בארץ, לא משנה לאן הם נוטים, מרגישים את זה בימים אלו וזה חבל. לתקשורת יש תפקיד חשוב, ואם לא יאפשרו לה לעבוד בצורה חופשית – לא יהיה כאן טוב”.
על העבודה עצמה וההשפעה שלה על החיים מחוץ למערכת הוא סיפר: “אני חווה מיליון רגשות ביום ולרוב מנסה לא לקחת את זה איתי הביתה, אבל ביום הזיכרון האחרון כבר לא הצלחתי. ראיינתי את בתיה, שהייתה ארוסתו של אופק אהרון שנהרג בתאונה מבצעית. אופק היה המפקד שלי בצבא ולשמוע את הסיפור הזה במסגרת עבודה היה לי מאוד קשה”.
