מכללת ספיר. צילום: אביחי אלמיו

לימודים מקוונים בשנה א’: “קשה לייצר הווי סטודנטיאלי כשהלמידה מתקיימת בזום”

עם סיום סמסטר א', שלושה סטודנטים בשנה הראשונה בספיר משתפים על ההתחלה השונה כל כך ממה שציפו - בלי דשא, קפיטריה והיכרויות חדשות - ומספרים איך בכל זאת מתרגשים מהשנה הראשונה במכללה

מאת פלד ארבלי

הסטודנטים שנרשמו ללימודים בספיר מספר חודשים לפני המלחמה המתינו וציפו לפתיחת שנת הלימודים שנדחתה לבסוף ל-24 בדצמבר. ההתרגשות הייתה לקראת מכלול החוויה הסטודנטיאלית – מפגש עם הסטודנטים האחרים, המרצים, השיחות בהפסקות, על הספסל או בקפיטריה והשתתפות באירועים חברתיים שונים האופייניים לקהילת ספיר. אבל אז הגיע ה-7 באוקטובר ובעקבותיו המלחמה ואיתה הריבועים על המסך- הלמידה בזום.

סטודנטים בשנתם הראשונה ללימודים מציגים תמונה מורכבת של הקשיים שחוו במהלך הסמסטר – וגם של ההזדמנויות – בתקופה המתמשכת של למידה דרך מסך. “היו בעיקר חששות אבל גם התרגשות להתחיל את הלימודים ולהכיר אנשים חדשים”, מספרת הדר שטרית (24) מבאר שבע, סטודנטית בשנה א’ למשאבי אנוש. נדב גאלי, בן 26 מתל אביב, סטודנט בשנה א’ לתקשורת שהשתחרר ממילואים מספר: “חוויתי את תחילת הלימודים כחוויה מוזרה ומנותקת מהמציאות שחייתי. ממציאות של מלחמה – מעבר מהיר מאוד לשיעורים ומטלות”. עידו הרון, בן 24 מנס ציונה, סטודנט בשנה א’ למשפטים שהשתחרר ממילואים, מחזק את הטענה: “בקלות דעתך מוסחת, קשה מאוד להיות סטטי מול מחשב לאורך המון שעות”.

למרות זאת, גאלי מצהיר שהוא עושה מאמץ להתעלם מהקשיים ומתרכז ביתרונות של הלמידה בזום: “הרבה פעמים אני מוצא את עצמי לומד כל היום עם הפיג’מה, מתעורר בבוקר כמה דקות לפני השיעור”. שטרית מוסיפה: “למרות המאמץ של המכללה לנסות ולהתאים את הלימודים לרוח התקופה, קיים קושי בהסתגלות מבחינה לימודית וחברתית. אני אשמח ללמוד באופן פרונטלי ומקווה שהשנה נצליח ללמוד במכללה בצל המצב”.

נדב גאלי, תקשורת שנה א’: “בגלל שהלימודים בזום ועדיין לא הכרנו, הייתה יוזמה נהדרת של כמה חברים מהכיתה לארגן לנו מפגש של כל החבר’ה משנה א'”

החסר החברתי קיבל מענה, גם אם מינורי בשלב זה, בזכות יוזמה של כמה מהסטודנטים. “בגלל שהלימודים בזום ועדיין לא הכרנו, הייתה יוזמה נהדרת של כמה חברים מהכיתה לארגן לנו מפגש של כל החבר’ה משנה א'”. מספר גאלי. גם הרון מספר על יוזמות של קבוצות למידה משותפות, שמבחינתו “עוזרות ממש וקצת מוציאות מהזום”, ומוסיף: “המכללה והמרצים עזרו לי איפה שיכלו, בין אם זה בחזרה מהמילואים וגם בשאלות במיילים”. עם זאת, הוא חווה תסכול מהחסר החברתי: “קשה לייצר הווי סטודנטיאלי כשהלמידה מתקיימת בזום”.

הסטודנטים מציעים להתמודד עם החוסר בהווי החברתי בדרכים שונות. הרון מציע: “חלופות מעולות למפגשים פרונטליים יכולים להיות קמפוסים במרכז, או באזור עם פחות סיכון”. שטרית אוחזת באותה דעה – מרחבי למידה משותפים יכולים מבחינתה למלא חלק מהחסר. היא מספרת על מפגש שהתקיים בתל אביב במטרה להכיר את הסטודנטים במחלקה ואת המרצים. עושה רושם שהמפגש היה משמעותי מבחינתה ותרם לה בהיבט החברתי. עם זאת, היא מביעה צער על כך שמעבר לאותו המפגש לא אורגנו מפגשים נוספים דומים. גם גאלי מייחל למפגש עם שאר הסטודנטים והמרצים ומסכים שבנסיבות הנוכחיות האפשרויות הן רק מחוץ לאזור. אולם הוא חושב שזה כמעט בלתי אפשרי לביצוע, כי כל אחד גר במקום אחר.

עידו הרון, משפטים שנה א’, על הלמידה המקוונת: “בקלות דעתך מוסחת, קשה מאוד להיות סטטי מול מחשב לאורך המון שעות”

לצד קושי ביצירה ותחזוקה של קשרים חברתיים עם עמיתים ללימודים וקשרים מקצועיים עם מרצים, הסטודנטים נתקלים בקושי להתאים את עצמם ללמידה דרך המסך ומעידים על טווח ריכוז קצר.

למרות שפתיחת מצלמות הייתה תורמת ליצירת קשרים פרסונליים, המציאות מראה שהרוב נמנעים מכך. גאלי: “אני תמיד פותח מצלמה בשיעור מכיוון שהקושי של המרצים ללמד דרך הזום די נוגע לי בצורה אישית – אימא שלי היא מרצה בכמה מכללות בארץ, והקושי שלה בלימוד דרך המסך הוא בעיקר ההרגשה שהיא מדברת לעצמה או לאוסף של שמות ולא לאנשים אמיתיים”. לדבריו הוא פותח מצלמה גם מתוך תקווה שכשהלימודים יחזרו למכללה, החברים לכיתה יכירו אותו. שטרית לעומתו מספרת שהיא “פותחת מצלמה רק אם פונים אליי באופן אישי”.

הדר שטרית, משאבי אנוש שנה א’: “קיים קושי בהסתגלות מבחינה לימודית וחברתית. אני אשמח ללמוד באופן פרונטלי ומקווה שהשנה נצליח ללמוד במכללה בצל המצב

כמכלול, החוויה האקדמית שמתארים שלושת המרואיינים בכתבה אינה מושלמת. עם זאת, הם מודעים גם ליתרונות של הלימודים המקוונים ומשבחים את הנכונות של המכללה והמרצים שתומכים ומגלים הבנה. הסטודנטים מהמחלקות השונות מביעים תקווה משותפת לחזרת הלמידה הפרונטלית, שתאפשר לתלמידי השנים המתקדמות את העמקת הקשרים החברתיים המשמעותיים עבורם, ועבור החדשים את אריגתם מבראשית.

אגודת הסטודנטים והסטודנטיות של ספיר ערכה סקר כדי לברר את הלך הרוח בקרב הסטודנטים ולהתאים פתרונות הולמים. המשתתפים נשאלו לגבי אירוע פתיחת השנה ואירועי תרבות בכלל. סיכום התגובות הראה שרוב הסטודנטים מתנגדים להפקות ענק שאינן הולמות את רוח התקופה. הובעה בסקר שאיפה להשתתפות באירועים אינטימיים וסולידיים. בהלימה לרצון הזה שהובע, התארגנה האגודה וקיימה ב-20 בפברואר כיתת אומן עם שאנן סטריט – סולן להקת “הדג נחש”, במועדון “האוזן בר” בתל אביב. במקביל, באגודה בודקים אפשרות לשיתוף פעולה באירועים של אגודות סטודנטים במוסדות אקדמיים אחרים ומתן אפשרות לסטודנטים מספיר להשתתף בהם. בהחלט יתכן, כך עושה הרושם, שאת פורים, מי שירצה יוכל לחגוג, גם אם לא להרבות בשמחה כמצווה, אך באירוע של אגודה אחרת.

בסמסטר ב’ – נוכחות חובה ומצלמות פתוחות

עם סיום סמסטר א’ הודיעה המכללה על מספר שינויים שיחולו באופן ההוראה והלמידה בסמסטר ב’: בכל המחלקות תהיה נוכחות חובה – הן בשיעורים מקוונים והן באלו שיתקיימו באופן פרונטלי. מילואימניקים כמובן יהיו פטורים מחובת הנוכחות, ולמפונים יינתן חיסור אחד נוסף. כמו כן תהיה חובת פתיחת מצלמות בשיעורים המקוונים.

הלימודים הפרונטליים יהיו במינון חלקי, כשכל מחלקה בחנה את אופי הלימודים וההתחשבות באוכלוסיות מסוימות והחליטה על המינון הנכון לקיומם של מפגשים בקמפוס.

יש לקוות שהסטודנטים בכלל והסטודנטים בשנה הראשונה בפרט, יחזרו למדשאות, לקפיטריות וכל מה שביניהן.

סגור לתגובות.