מאת קורל סופר
“הוא היה אור גדול בעולם”, מספרת ניצן שפיר (28), אחותו של דור חנן שפיר ז”ל, שנרצח ב-7 באוקטובר ביחד עם זוגתו סביון חן קיפר ז”ל בזמן שניסו להימלט ממסיבת “פסיידאק” שהתקיימה בין קיבוץ ניר עוז לקיבוץ נירים.
במפגש עם ספירלה, שהתקיים כשבעה חודשים אחרי השבת השחורה ומעט לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, מתארות אחיותיו של דור את התחושות הקשות בימים הראשונים למלחמה, כאשר דור עדיין הוגדר כנעדר. אופק (23): “מרגיש לי שהימים של ההתחלה הם כאילו חלום, כאילו הם לא קרו”.
ניצן, אחותו של דור שפיר ז”ל, על הימים הראשונים של המלחמה: “שמנו שירים ורקדנו, זה היה כל כך הזיה שניסינו לברוח ולהאמין שיהיה טוב”
ניצן מנסה לתמצת את זה בארבע מלים: “בהלה, פחד, שבר, זעקה”, אך מוסיפה שבמקביל לתחושות הקשות האלו ניסתה המשפחה לשמור על קור רוח: “ניסינו לשמור על שמחה, לראות שאנחנו אוכלים. שמנו שירים ורקדנו, זה היה כל כך הזיה שניסינו לברוח ולהאמין שיהיה טוב”, היא נזכרת. “אבל כולנו הבנו בשלב מסוים שהוא מת או חטוף, וקיווינו שהוא מת”.
אופק מספרת על הניסיון להבין שהוא אינו בין החיים: “זה עדיין מרגיש שכל רגע דור וסביון יבואו וייכנסו בדלת, זה מוזר לחשוב שהם לא כאן”. ניצן מוסיפה על ההתמודדות: “בשכל אני מבינה שהוא לא יחזור, אבל הגוף והנפש מסרבים להסכים לזה. לפעמים אני מדברת אליו, מחפשת אותו”. גם שחר (25), מתקשה לעכל: “בעיקר כשמאוד קשה לי אני רוצה להרים טלפון לדור ולשתף אותו, ואז אני כזה – אבל הוא הבעיה, הוא הקושי”.
דור, שהיה האח הבכור במשפחה, יצר קשר מיוחד עם כל אחת משלוש אחיותיו. “גדלנו בבית עם ערכים של אהבה, קשר ושיתופיות, של לחוות ביחד חוויות משפחתיות, וערכים של ייעוץ ועזרה לאחר”, אומרת אופק, שמספרת שלמרות פער הגילים הגדול, הם מצאו מכנה משותף בלימודי התקשורת: “הוא היה עוזר לי בעבודות והיינו משווים חומר”. שחר: “ראינו הרבה דברים באופן דומה, ולכן הוא היה ייעוץ טוב בשבילי”. ניצן: “לא היה לי משהו משותף אתו כמו תחומי עניין או תפיסת עולם, ובכל זאת השלמנו אחד את השנייה, היה לנו קשר מאוד מיוחד”.
“היה לנו קשר מאוד מיוחד”. דור ז”ל עם משפחתו. צילום באדיבות המשפחה
“הוא היה מאוד רגיש, הייתה בו עדינות כזו”, נזכרת ניצן. דור התמודד עם פוסט-טראומה לאחר צוק איתן, והתחיל לטפל ולשתף את ההתמודדות שלו בשנים האחרונות. “הפוסט-טראומה שהייתה לו הייתה טראומת מוסר שנוצרת כשמכריחים אותך לעשות מעשים שאתה לא רוצה, בניגוד לצו מצפונך”, היא מסבירה. “אומרים שהטראומה הזו מגיעה רק למי שמלכתחילה הוא מאוד מוסרי”. כחלק מהתמודדות שלו, דור הצטרף גם לעמותת “אחים לחיים”, שמסייעת לחיילי צה”ל שנפצעו במהלך שירותם הצבאי בפעילות מבצעית ובמלחמה ובין היתר גם משקמת חיילים שמתמודדים עם פוסט-טראומה. “כשהוא היה בעמותה זו הייתה הפעם הראשונה שהוא עמד מול קבוצה וסיפר את הסיפור שלו”, מספרת ניצן.
דור התמודד עם פוסט-טראומה לאחר צוק איתן. “אומרים שהטראומה הזו מגיעה רק למי שמלכתחילה הוא מאוד מוסרי”
במהלך ימי השבעה הן שמעו סיפורים נוספים על דור שהעצימו את טוב ליבו והדאגה שלו לסביבה. ניצן משחזרת את אחד הסיפורים: “חברה מהודו סיפרה שהיא פיתחה בטיול דלקת בעין והייתה צריכה להישאר באותו מקום שלושה שבועות. דור והחברים פשוט הקיפו אותה ונשארו איתה. זה פסיכי כמה הטוב שלו עצום, כמה זה פשוט ונגיש לו, וברור לו שזה מה שעושים – שעושים טוב”. שחר מספרת חוויה שונה מהשבעה: “אני הרגשתי שדור יושב איתי ביחד עם החברים שלו בחוץ, הרגיש לי שזה רחוק ממנו לשבת עם כל כך הרבה אנשים בסלון שמדברים עליו, שהוא בעצמו לא היה מוצא את עצמו שם”.
חודשיים לפני שנרצח, באוגוסט האחרון, חגג דור את יום הולדתו ה-30. “ממש הכול התחיל להסתדר, הוא היה בשיא שלו – הוא עזב את העבודה כדי לטפל בעצמו ומצא זוגיות, הוא התחיל לעשות הרבה דברים חדשים”, מספרת ניצן. “אני זוכרת שביום ההולדת בירכתי אותו ואמרתי לו שבעשור הבא הכול ייפתח לו, הרבה דברים טובים יקרו, ואיזה מטורף לחשוב איפה תהיה ביום הולדת 40, וזה לא להאמין שחודשיים אחר כך הוא נרצח בכזו אכזריות”.
דור עבד כעורך בפודקאסט “עושים היסטוריה” במשך כשנה וחצי ולאחר מכן עזב כדי לטפל ולהתפתח באופן אישי. “הוא רצה לעבור יותר לפרונט”, אומרת אופק. הוא פתח אתר בשם dorsvoice ביחד עם חבר מהצבא, שם ריכז את עבודות הקול והעריכה שלו. חברו מהצבא הוסיף לאחר הירצחו של דור סרטון שדור הכין כחלק מקורס עריכה שעשה בעמותת “אחים לחיים”, שם הוא מתאר את חייו באמצעות סרטונים ביתיים והשיר “רוק 30” של טונה.
המרצה דוד רגב, שלימד את דור: “כשפוגשים אותו, משהו בך רוצה לחבק אותו, אתה רוצה להגיד לו שהכול יהיה בסדר, גם עם כל הקשיים שהוא עבר”
גם במכללת ספיר הכירו בקול הייחודי של דור, ודבר מותו היכה את כל מכריו. המרצה דוד רגב מהמחלקה לתקשורת החליט להקדיש את הקורס “דיני תקשורת” לדור שלמד את אותו במהלך לימודיו במכללה. רגב מספר על הקשר המיוחד שנרקם בינו לבין דור: “ראיתי סטודנט שהיה שקט מצד אחד אבל דעתן. הוא היה מגיע בסוף השיעור ושואל שאלות, הוא היה מאוד סקרן”. בנוסף להיותו מרצה במחלקה לתקשורת, רגב הוא נציב פניות הציבור של הרשות השנייה, שם נפתחה תוכנית התמחות עבור סטודנטים, שאליה נרשם דור: “שם האינטראקציה שלי אתו הייתה הרבה יותר גדולה”, מספר רגב. “אני זוכר את הרעיונות שלו ואת היסודיות שלו”.
במהלך עבודתם דור היה פונה ומתייעץ עם רגב על נושאים נוספים: “הוא היה מתייעץ איתי על לימודים, על המשך לימודים לתואר במשפטים, ולאט-לאט דיברנו על החיים, ועל העובדה שהוא הלום קרב. מאוד אהבתי אותו ומאוד הערכתי אותו. כשפוגשים אותו, משהו בך רוצה לחבק אותו, אתה רוצה להגיד לו שהכול יהיה בסדר, גם עם כל הקשיים שהוא עבר”. כיום, גם תוכנית ההתמחות קרויה על שם דור.
כששאלתי את אחיותיו של דור מה הכי חסר להן ממנו, אופק ענתה: “שפשוט יהיה פה, עברנו כל כך הרבה כמשפחה, גם ההתמודדות עם השכול, גם אנחנו מפונים מהבית שלנו, ופשוט הזוי לי שהוא לא חלק מזה”. ניצן הוסיפה: “זה לא משהו מסוים כמו שפשוט הוא חסר. הישות שלו חסרה בעולם הזה, וזה הפסד גדול לעולם שאין פה את דור עכשיו ושלא יהיה פה את דור יותר”. ניצן: “יש תעתוע כזה שהוא ממש כאן אתנו וגם ממש לא פה, וזה תמיד יהיה ככה. אף פעם לא נרגיש שכל המשפחה כאן”.
קישור לאתר של דור: https://www.dorsvoice.com/
