תאגיד השידור הציבורי “כאן” שהוקם ב-2015 נמצא כבר תקופה ארוכה על הכוונת של הקואליציה. בחודשים האחרונים הוגשו מספר הצעות חוק שמטרתן החלשת התאגיד. המרכזית שבהן מציעה לסגור את השידור הציבורי. בדיון בוועדת הכלכלה שנערך לאחרונה בלם היו”ר דוד ביטן את הצעת החוק לסגירת התאגיד. עם זאת, ביטן הודיע שיקדם הצעת חוק שתחייב את ראשי התאגיד לדווח על הפעילות אחת לשנה לוועדה.
כמו כן הודיע ביטן שישתמש בהצעת חוק נוספת להשתלטות פוליטית על תקציב התאגיד כבסיס לחוק, אך לא פירט על השינויים. הצעת חוק נוספת שהוגשה לאחר הדיון בוועדה מציעה לפטר את חברי מועצת התאגיד המפקחת על פעילותו ושנבחרו באמצעות ועדת איתור – ולמנות מועצה חדשה על ידי שר התקשורת. במקביל, מקודם חוק השידורים הגדול שהוא הצעה ממשלתית, שתוגש על פי התכנון לכנסת בחודש הקרוב.
“זה לא אישיו של כסף, זה אישיו של שליטה. כל מה שהממשלה רוצה דרך הכסף זה לשלוט בתוכן ולשלוט במידת הביקורת ולשלוט בדבקות הכתבים והעיתונאים”
על רקע ניסיונות הממשלה לפגוע בתאגיד, יצאו לפני כחודש סטודנטים שנה ג’ לתקשורת מהמכללה לסיור באולפני התאגיד בירושלים. למרות שהסיור התמקד ברגולציה ובניסיונות הממשלה להחליש ולהפריט את התאגיד, התחושה הייתה שהעובדים במקום מנסים לשדר “עסקים כרגיל”. “אנחנו מתמקדים בעשייה”, אמרה לספירלה איילת מזרחי, יו”ר מערך הרגולציה בתאגיד. “אנחנו מבינים שזה מקום עם המון תשומת לב לטוב ולרע, זה אומר שאנחנו עושים משהו טוב אם הוא כל כך מעורר תשומת לב ואמוציות, ומתמקדים בדבר החשוב. אם לא היינו מתמקדים בעשייה לא היינו מצליחים”.
עופרי מאקוב, מגיש ועורך בתחנות המוזיקה כאן ג’ ו-כאן 88: “שר התקשורת הקודם איים לסגור את התאגיד. מעצם היותו גוף ציבורי, תמיד יהיה איום לסגור את התאגיד. אם לומר את האמת, אנחנו פחות מרגישים את זה, משתדלים להתרכז ביום-יום שלנו ולתת את הכול למען העבודה, אנחנו כן נאבקים כשצריך, אבל שמים יותר דגש על העבודה שלנו וכמה שיותר ליצור עבודה”. תומר מולוידזון, עורך ומגיש בכאן 88 ומרצה במסלול רדיו במחלקה לתקשורת בספיר: “אנחנו רגילים לחיות עם איום סגירה במשך שנים. התהליך הזה כל הזמן אתנו. עכשיו זה משהו יותר קונקרטי – אבל אנחנו חיים את האיום כל הזמן. ובגלל הניסיון להפריט בין כסף לעיתונות – אתה עדיין זקוק לכסף וזה דבר מאוד מורכב. יש שינויים בעולם התקשורת – הרדיו נחלש, העיתונות נחלשת, אז גם ככה יש את האווירה הזאת, יש תהליכים טבעיים של צמצום”.
“הממשלה רוצה לסגור גוף תקשורת – זה דרמטי, זה מלחיץ. זו העבודה הראשונה שלי בעולם התקשורת – לאן אני אלך? זה מצמצם את האופציות משמעותית”
לעומת מולוידזון, טל דואניס, מפיקה ברשת ב’, יותר נסערת מהמהלכים האחרונים של הקואליציה: “הממשלה רוצה לסגור גוף תקשורת – זה דרמטי, זה מלחיץ. זו העבודה הראשונה שלי בעולם התקשורת וכל הזמן נשאלה השאלה מה יהיה אם באמת הוא ייסגר בעוד כמה שנים? לאן אני אלך? זה מצמצם את האופציות משמעותית. שאר הערוצים אינם אופציות מבחינתי כי נאמרים שם דברים שאני פחות מסכימה איתם וערוץ 11 מרוכז בדעותיו ולכן זה היה החלום שלי לעבוד פה, אבל לעבוד כל הזמן בעננה שעומדים לסגור, יש לחץ”.
מעבר לשיקולים הפוליטיים, עולה השאלה האם כיום בעידן רווי ערוצי תקשורת ומידע יש עדיין מקום לחדשות בשידור הציבורי?
מזרחי: “חדשות הן חלק בלתי נפרד משידור ציבורי. גוף שידור שלא מחזיק מערכת עיתונאית הוא לא באמת גוף שידור ציבורי. לא מחזיקים גוף שידור שיתמוך רק ביצירה והפקות חדשות עצמאיות. גוף שידור ציבורי שממומן מכספי ציבור מבטיח חדשות ללא שיקולים מסחריים. ביטול השידור הציבורי הממומן מבטיח מדינה שיש בה רק מערכות שידור חדשותיות מסחריות – וזה אומר שיש לכל אחת את האינטרס שלה והמקורבים שלה ואת הבעלים שלה ואת ההטיות שלה – וזה בסדר כשמדובר בגופים שממומנים פרטית. כשאנחנו מדברים על מדינה דמוקרטית, יש חשיבות לזה שתהיה מערכת אחת של שידור אמין ונטול אינטרסים – ניתן לראות למשל שלאחרונה התאגיד שידר תחקיר מאוד גדול של איכות הסביבה שלא היה מפורסם בערוצי שידור פרטיים. לפי כל סקר שערכנו, עדיין יש אמון גדול בשידור הציבורי”.
“יש קשר בין שידור ציבורי חזק לבין דמוקרטיה. ברגע שהמדינה תתחיל לסגור כי משהו לא נוח, אז זה יהיה מדרון חלקלק”
בועז פרמדר, במאי בתאגיד ומרצה במכללת ספיר מחזק את דבריה של מזרחי: “התאגיד הוא יצרן ענק של תוכן גם בגלל האופי שלו, ויש בו חופש יצירה לחברות הפקה – מה שלא היה לפני זה. וגם יש לנו הרבה תכנים – לא הדברים שגופי שידור אחרים היו הולכים אליהם”.
ובכל זאת, מה דעתכם על הטענות שעולות מצד הממשלה שיש הטיה פוליטית בתכנים?
דואניס: “יש הרבה מגישים שמטים את השיח שמאלה, זה נכון, כמובן שיש גם ימניים וגם להם נותנים להתבטא, אבל המהלך לא נכון, הוא רוצה לשנות הרבה דברים. נראה שהוא רוצה להשתלט על שוק התקשורת, מרגיש שהוא לקח את התאגיד כשעיר לעזאזל ומרשה לעצמו ללכת עם הרצון לסגור אותנו כי אנחנו גוף ממלכתי”.
באשר לטיעון הכספי, מדובר בסכום של 800 מיליון שקל – אולי באמת נכון להשקיע אותם במקומות אחרים?
מזרחי: “אנחנו גוף מאוד שקוף, הכול מפורסם באתר שלנו – התקציב שלנו, כל השאילתות. לא היה משהו אחד שלא ענינו עליו, ואני לא חושבת שיש פה בזבוז כספים. אנחנו מאוד מפורטים. משרד האוצר מקבל מאתנו דוחות מאוד מפורטים – אנחנו מגישים לו אחת לשנה דוח פעילות מאוד מפורט ולא נשאלו עליו פעם אחת שאלות או הסגות. יש קשר בין שידור ציבורי חזק לבין דמוקרטיה וזה משהו שצריך להבין אותו, וברגע שהמדינה תתחיל לסגור כי משהו לא נוח, אז זה יהיה מדרון חלקלק”.
שאול אמסטרדמסקי, ראש הדסק הכלכלי ופרשן כלכלי בכיר בחטיבת החדשות של התאגיד: “אני לא חושב בכלל שזה אישיו של כסף, אני חושב שזה אישיו של שליטה. הממשלה הזאת לא בדיוק מצטיינת בחסכנות ובלהשקיע את הכסף של הציבור במקומות טובים, כל מה שהם רוצים דרך הכסף זה לשלוט בתוכן ולשלוט במידת הביקורת ולשלוט בדבקות הכתבים והעיתונאים, ולא שום דבר אחר”.
ומעבר לטענות על ה”חיסכון הכלכלי” ועל ההטיה הפוליטית, מה דעתכם על טענת קרעי כי הערוץ לא מייצג חלקים רבים בציבור?
אמסטרדמסקי: “זו טענה ריקה וחלולה. כשהם מדברים על רב-תרבותיות הם מדברים על זה שאין אנשים שמוחאים כפיים לשלטון, הם לא מדברים על ייצוג של אוכלוסיות כמו יוצאי אתיופיה או עולים חדשים מברית המועצות או חרדים או נשים – הם מדברים אך ורק על הטיה פוליטית – כל היתר לא מעניין אותם. הסיבה הפשוטה זה שהערוץ שלנו זה הערוץ הכי מגוון מבחינה תרבותית – גם בתוכן וגם בהרכב האנושי. כל מה שמעניין אותם זה רק הזהות הפוליטית ואפילו לא זה הזהות המפלגתית”.
ממשרד התקשורת טרם התקבלה תגובה
