אנחנו פוגשים אותה על שלטי הדרכים ועל השטרות בארנק, היא משובצת עמוק בסלנג הישראלי ונשמעת במהדורות החדשות. אך הערבית – שפת אימם של הרוב המוחלט מתושבי המזרח התיכון ושל חמישית מאזרחי המדינה – נשארה זרה ובלתי מפוענחת לרוב הציבור היהודי בארץ. בארגון “מדרסה”, שעוסק בלימוד והעברת קורסים בערבית, מעידים על התעניינות גוברת בלימודי ערבית בתקופה האחרונה.
“בתחילת המלחמה נערכנו לירידה (בהרשמה) – ואכן נרשמה נפילה, אך שבועיים לאחר מכן ממוצע הנרשמים עלה פי שניים ושלושה”, אומר לספירלה גילעד סוויט, מייסד ומנהל מקצועי ב”מדרסה“. לדבריו, “אם בעבר נרשמו כ-50 איש ביום בממוצע, הגענו לשיאים של 100 ו-150 נרשמים ביום. למרות שהייתה ירידה מסוימת בהמשך, הממוצע עדיין גבוה יותר משהיה לפני. כרגע הוא עומד על כ-60 איש שנרשמים ביום”.
סידית אברג’ל, סטודנטית לקולנוע שנרשמה לקורס: “אנחנו מתכחשים לחברה הערבית בזמן שהיא חלק מאוד גדול מאתנו. הערבית בכל שלט בכביש, בכל מקום, אתה חי אותה”
כחלק משיתופי הפעולה של “מדרסה”, חבר הארגון לפרויקט ״מדברים ערבית״ – שהוקם על ידי ארגון פר”ח והתאחדות הסטודנטים הארצית. מה שהתחיל מיוזמה של סטודנטים לרפואה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע צמח לפרויקט שמציע קורסים ללימודי ערבית בקמפוסים ובזום, כשהמורים הם סטודנטים שעוברים הכשרה של ארגון “מדרסה”, ומקבלים מלגה על העברת השיעורים.
מה הסיבות שבגללן אנשים נרשמים ללמוד?
“אם לפני השבעה באוקטובר זה היה מעניין ומעשיר ללמוד ערבית – היום אנשים מבינים שזה גם חובה”, אומרת אופיר לוגסי, מנהלת הדיגיטל של “מדרסה”. “יש הבנה שהמרחב שלנו פה – ובמזרח התיכון בכלל – מחייב לייצר תקשורת, בין אם זה מול האויבים הכי גדולים, ובין אם זה מול אנשים שהם הקולגות והחברים שלנו. את תמצאי ב’מדרסה’ אנשים מכל הקשת הפוליטית שמגיעים מכל סוגי המוטיבציות, לא משנה באיזו סקאלה זה נמצא – כולם מבינים את זה עכשיו, שזה חלק מהמרחב שלנו, שזה ידע שהוא חיוני. בסוף המטרה היא ליצור חברה שהיא יותר מודעת, פחות בורה, יותר מתקשרת ומבינה את המרחב שהיא מצויה בה”.
“כשנרשמתי לקורס ‘מדברים ערבית’, היו אנשים שאמרו ‘מה הקשר’? אבל אני חושבת שזה חשוב”, משתפת סידית אברג’ל, סטודנטית שנה ג’ לקולנוע במכללת ספיר. “עבודת הסמינריון שלי היא על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ופתאום אני מבינה כמה אנחנו מתכחשים לחברה הערבית, בזמן שהיא חלק מאוד גדול מאתנו. אני חושבת שכשאתה חי במדינת ישראל – אם אתה לא יודע ערבית, זה כמו לא לדעת אנגלית. היא בכל שלט בכביש, אתה חי אותה. זה מאוד סביבנו. זה חלק בלתי נפרד”.
מנגד, היא מציפה את המקום הביטחוני: “מאז השבעה באוקטובר, כל ליחשוש בערבית מרגיש לך שזה דיבור עליך. פתאום יש רצון להבין ערבית בשביל הביטחון האישי, כי לדעת לפני יכול לפעמים להציל”. לצד הנושא הביטחוני והפוליטי, צריך לזכור שהשפה הערבית היא גם חיבור לשורשים אצל חלק גדול באוכלוסייה היהודית: “אני רואה את זה כחלק מהזהות שלי כמזרחית”, מספרת נטלי ברוך, דוקטורנטית באוניברסיטת בן גוריון שלומדת ערבית בקורס. “גדלתי על תרבות ושפה שקשורה לגיאו-פוליטיקה שכאן, כשאני רואה נשים ערביות מבוגרות, את המנהגים שלהן, את הנראות של הבית – זה מזכיר לי את סבתא שלי”.
אופיר לוגסי, “מדרסה”: “פתאום כשנפגשים אחרי הקורס כבר לא רואים בחורה בדואית שעומדת בצד, אלא את המורה שלי שהראתה לי את הפרסומת בערבית של חברת החשמל, והאינטראקציה היא לא רק סביב זהויות”
“זה חשוב לי מהמקום המזרחי-מרוקאי”, מוסיפה סידית. “אני מרגישה קשר תרבותי לשפה ותמיד רציתי להבין אותה יותר. אני גם עושה קורס על סרטי בורקס ועל כמה הם מושפעים מהקולנוע העיראקי, ופתאום אני מבינה כמה התרבות שלנו מושפעת מהתרבות והשפה הערבית. כל הסיפורים האלה לקוחים משם. יש עניין שהתרבות מקשרת אותך לשפה”.
“השינויים החברתיים הגדולים ביותר נולדו באקדמיה”, אומרת לוגסי. “בסוף באוניברסיטאות כל חבורה יושבת עם עצמה, ופתאום כשנפגשים אחרי הקורס כבר לא רואים בחורה בדואית שעומדת בצד, אלא את המורה שלי – שהראתה לי את הפרסומת המצחיקה בערבית של חברת החשמל, ופתאום האינטראקציה היא לא רק סביב זהויות, היא סביב משהו אחר. אפשר לקחת את זה למקום מאוד פוליטי ולפספס את האינטראקציות הקטנות, שיכולות לעשות הכול”.
מהקורס יצאו גם חיבורים מיוחדים: “באחד הקורסים הייתה מלגאית בשם ברדיס, בדואית מהדרום”, מספרת אופיר, “ואחרי שהיא פגשה יהודים שדיברו ערבית זה פתח לה את העולם הזה, והיא התחברה לסטודנטית יהודייה. הן נפגשו פעם בשבוע, פתחו מיקרופון, ועשו פודקאסט ברדיו בן גוריון ללמידת ערבית. הפרויקט ממש פתח אנשים לתקשר”.
תסנים עאבדין, סטודנטית שנה ג’ באוניברסיטה העברית ומלגאית בקורס: “יש לי בקורס אנשים מכל התרבויות, ואני נותנת בו מקום לחגים ולתרבויות של כולם – יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים. כל אחד משתף אותנו על התרבות שלו. היה לי סטודנט דתי שהיה עולה חדש מארה”ב, הוא שיתף אותי שהוא הגיע סקרן לגבי ‘מי אלה הערבים האלה’, הסתכל עלינו כאויב, ובסוף הקורס הוא שיתף אותי שהוא גילה דרך השפה שכולנו בני אדם, ושיש הרבה דברים טובים”.
ההרשמה לסמסטר הקרוב תתחיל בחודש מרץ, בקורסים שונים שנפתחו לנוחות הסטודנטים באופן מקוון בזום, או במתכונת פרונטלית בקמפוסים ברחבי הארץ. עלות הקורס “מדברים ערבית” היא 150 שקל, ואורכו עשרה מפגשים של שעה וחצי כל אחד.
