מה משותף לשיר “שיר ללא שם” של נעמי שמר, למהפכת השירים על בעיות הפרט במוזיקה הישראלית ולדור הסטרימינג? כולם חלק מהסיפור התרבותי והחברתי של החברה הישראלית, וכולם נלמדים בקורס “תווים לדמותה” שמעבירה ד”ר אודליה אדלר במחלקה לתקשורת, כאן במכללת ספיר.
הקורס, שנולד מעבודה סמינריונית של ד”ר אדלר על אתוס החייל במוזיקה הישראלית, מציע מבט שונה על המוזיקה שכולנו מכירים. “התגלה לי שם, בעבודה הזאת, עולם מופלא שמשך אותי קדימה”, מספרת אדלר לספירלה. מה שהתחיל כפרק אחד, הפך לקורס שלם שבוחן את המוזיקה הישראלית דרך עדשות היסטוריות, חברתיות, פוליטיות ותרבותיות. “מוזיקה היא בעצם לא הנושא כמו שהיא מקרה בוחן או ראי תרבותי שדרכה אפשר ללמוד המון על החברה הישראלית”, היא מדגישה.
“במוזיקה יש קיצור דרך מאוד משמעותי של המסר”, היא מוסיפה. “מסר מחלחל יותר עמוק ומהר, זאת דרך מאוד קצרה לרגש. השילוב של המלל עם המוזיקה ממש פוגש אזור אחר במוח והוא פשוט מתחבר לנפש”.
לדבריה, כשעוצרים רגע ומקשיבים לא רק למילים אלא לסיפור של המוזיקה, “אנחנו יכולים לראות מגמות פוליטיות, חברתיות, היסטוריות, תרבותיות”. דוגמה מרכזית שהיא מביאה היא מהפכת ״האני״ – המעבר של התרבות הישראלית מחברה של כולם למען כולם, לחברה ששמה דגש על הפרט, שבא לידי ביטוי במוזיקה לאורך השנים.
ד”ר אודליה אדלר: “מי ששומע שירים היום בספוטיפיי מפספס את מה שהשדרן אומר לפני ואחרי, ששם הקטע המעניין בעיני”
המסע המוזיקלי של ד”ר אדלר עצמה מעניין במיוחד. כילדה בכורה, נכדה בכורה, שגדלה ביישוב שהוריה הקימו, היא הייתה הילדה הגדולה ביותר בסביבתה. “עד כיתה א’ לא הכרתי ילדים שגדולים ממני”, היא נזכרת. “ההיחשפות למוזיקה הישראלית הגיעה רק ממה שאני גיליתי עליה, לא היו לי כמעט השפעות של ילדים ונוער סביבי”.
כיום, כשהיא מלמדת סטודנטים לתקשורת במחלקה, היא מזהה פער משמעותי. “מי ששומע שירים היום בספוטיפיי מפספס את מה שהשדרן אומר לפני ואחרי, ששם הקטע המעניין בעיני. הסיפור של השיר או של המבצע או של מה שעומד מאחורי השיר – זה הדבר המעניין ואותו הדור שלכם מפספס”.
ד”ר אדלר מבינה שהלמידה כיום צריכה להיות שונה. “סטודנטים היום מחפשים קצת יותר, מעבר לידע. אנחנו בעידן שהידע מאוד נגיש והם מחפשים משהו קצת יותר חוויתי ויצירתי. הם מחפשים לשמוע סיפור מנקודות מבט שונות, לפתוח את המחשבה לאופקים שהם לא היו מגיעים אליהם בעצמם”.
אחת הדרכים שבהן היא יוצרת את החוויה הזו היא “מטלת השרשרת”, בהשראת “פינת השרשרת” בתחנת הרדיו ״גלגלצ״. כל שבוע הסטודנטים מתבקשים לשלוח קישור לשיר בהתאם לנושא של השיעור הבא, יחד עם הסבר על התקופה, הזמר או נושא השיר. כשמגיע השיעור עצמו, ד”ר אדלר בוחרת את אחד מהשירים והסטודנט מציג אותו מול הכיתה. “זה גורם לי לחוש את השטח. זה גורם לי להבין כמה הסטודנטים איתי, כמה הם מעורבים, וגם כמה הם מעורבים רגשית”, היא מסבירה. “גם הבחירות הלא יצירתיות, הבחירות המתבקשות – זה שולח אותם ללמוד על המוזיקה הישראלית. זה משהו שדורש חשיבה של הסטודנטים כי בינה מלאכותית גרועה במוזיקה ישראלית”.
המסר שבתוך השיר
עבור הסטודנטים לתקשורת, הקורס מציע משהו מעבר להיכרות עם המוזיקה. “כאנשי תקשורת אנחנו צריכים להיות מאוד מודעים למסרים”, אומרת ד”ר אדלר. “גם מבחינת רגישות כלפי הקהל וגם מבחינת הבנת הדקויות חברתיות ותרבותיות שהן מאוד חשובות”. היא מזכירה את “שיר ללא שם” והקשר שלו לחטוף אלון אהל כדוגמה לכוח של שירים להפוך לסמלים קולקטיביים. “אני מנסה לייצר איזושהי פרספקטיבה חיצונית לחברה, אנחנו חיים את זה אז קצת קשה לנו להסתכל על זה מבחוץ”, היא מסבירה. “כשאנחנו מסתכלים למשל בפרספקטיבה היסטורית – איך החברה שלנו הייתה נראית לפני כמה עשורים ואיך אנחנו חושבים על זה היום – אני מנסה בעצם לעודד לחשיבה חברתית, כללית וערכית”.
ערבה בוברמן, סטודנטית בקורס: ״כל אדם שלומד את הקורס הזה, מקבל מתנה כי הידע הזה יותר מהכרחי – הוא כיף וטוב לדעת. עכשיו בכל פעם שאני שומעת שיר מסוים אני חושבת על המשמעות שלו ועל כוונת המשורר״
התגובות לקורס משקפות את ההשפעה החיובית שיש לו על הסטודנטים הלומדים אותו. ערבה בוברמן, סטודנטית במסלול תקשורת שיווקית, משתפת: ״לדעתי כל אדם שלומד את הקורס הזה, מקבל מתנה כי הידע הזה יותר מהכרחי – הוא כיף וטוב לדעת. עכשיו בכל פעם שאני שומעת שיר מסוים אני חושבת על המשמעות שלו ועל כוונת המשורר״.
גם עומר לוי, סטודנטית במסלול רדיו ופודקאסטים, משתפת על תרומת הקורס בעיניה: ״הקורס רלוונטי לכולם ומאוד עכשווי. הוא ממש משקף אירועים בחברה הישראלית, דרך השירים ודרך השתלשלותה של המוזיקה הישראלית לאורך ההיסטוריה״. הקורס גורם לנו לחשוב על שירים בצורה שונה ובכך גם יכולת הלמידה שלנו משתנה. אז בפעם הבאה שתאזינו לשיר מסוים, שימו לב למאחורי הקלעים שלו.
בתור אחת הסטודנטיות בקורס אני מוצאת את עצמי לומדת על רבדים בחברה הישראלית שלא הכרתי לפני כן. הרבה מההיסטוריה התרבותית שלנו כעם מתחבאת מאחורי מילים של שירים שלא שמעתי או בחירות מוזיקליות אחרות שנלמדות בקורס. כעיתונאית ואשת תקשורת (לעתיד?) אני חושבת שזה ידע קריטי וערכי לעבודה שלי ולפרספקטיבה העיתונאית שלי.
