יום שבת, 7 באוקטובר 2023. קצת לפני שבע בבוקר, צור סגל מקיבוץ גבים כבר היה על הכביש. זה היה אמור להיות בוקר פשוט יחסית: לאסוף את אמא שלו מנתיב העשרה, כדי שתהיה עם המשפחה כפי שסיכמו ביניהם בעבר כשיש סבב. אלא שכמה דקות לאחר שיצא לדרך, הוא הבחין ברכב פרטי שעומד בניגוד לכיוון התנועה בצומת מתחת לתחנת דלק אלונית שעל כביש 232. בתוך הרכב היו שלושה צעירים מגואלים בדם – אחד מהם פצוע קשה.
למעלה משנתיים עברו, והוא משחזר בפנינו כל רגע מהיום הקשה הטראומטי הזה. “חשבתי שגם השניים האחרים נפגעו אבל זה היה הדם של הפצוע”. ברקע נשמעו פיצוצים ורקטות. צור עצר מיד, ניגש לרכב והבין שהמצב חמור. הוא סימן לטרנזיט שעבר בצד השני של הכביש לעצור. ״עזרתי להעמיס את שלושת הפצועים והסברתי לנהג לנסוע לכיוון בית קמה ומשם לסורוקה״, הוא מספר.
אחד הפצועים הקלים היה מסעד ארמילאת, עובד תחנת הדלק. ״כולם מכירים אותו פה״, אומר צור. ״והגבורה שלו באותו בוקר בלתי נתפסת״. מסעד הבחין במהלך הנסיעה בשני אנשים שמסתתרים בתעלה סמוכה. הוא צעק לנהג לעצור, קפץ החוצה תחת ירי שכלל גם RPG, והצליח להוביל את השניים חזרה לתחנת הדלק. שם כבר הסתתרו נמלטים נוספים – מהנובה ורוכבי אופניים שנתקעו באזור. מסעד הכניס את כולם לממ”ד, נעל את הדלת החיצונית והניח בכניסה בלוני גז. המחבלים ניסו לפרוץ את החנות של אלונית תוך כדי בעיטות וניסיון ירי על הדלת, אך עזבו את המקום לאחר שלא הצליחו.
“הם יהרגו את כולנו”
“גם אנחנו הורגים אותו אם נשאיר אותו כאן”
בזמן הזה צור נשאר בצומת, מנסה להבין מה פגע ברכב. ״בהתחלה חשבתי שנפל קסאם״, הוא אומר. ״אבל אז הבנתי שאם זה היה קסאם – אף אחד שם לא היה נשאר בחיים״. הוא חזר לרכב שלו כדי להמשיך נסיעה לנתיב העשרה, ואז ראה את הכלבה שלו רצה לעברו. הוא הכניס אותה לרכב, התחיל בנסיעה – ואז נפל מטח קרוב מאוד. צור החליט להסתובב ולחזור לקיבוץ. ״מה שהציל לי את החיים זו החלטה שלי להיכנס רגע חזרה לקיבוץ ולנסות להבין את תמונת המצב״, הוא מספר. דקות לאחר מכן החלו חילופי ירי בשער הקיבוץ. צור הבין מיד שעליו לסייע גם בקיבוץ שלו בפינוי הפצועים.
פינוי פצועים תחת אש
רב־סרן פיני דדון, משרת בפיקוד העורף, נורה בעת שעשה דרכו לכיוון השער לסייע לחייליו שנתקלו במחבלים. הוא נפגע ביד ובראש, אך הצליח לפנות שמאלה לפני היציאה מהקיבוץ. דיירים בהרחבה שראו אותו מגיע ליד ביתם, הכניסו אותו פנימה והעניקו לו טיפול ראשוני. זמן קצר לאחר מכן נפגע גם זיו הרבש”ץ מירי שנפתח מכיוון השער, ובהמשך נפגע מאותו מטח אוהד צ’רניס, חבר כיתת הכוננות, שניסה להגיע לשער.
״קיבלנו הודעה שצריך פרמדיק לבית מסוים״, מספר צור. ״כשהגעתי וראיתי את פיני, הבנתי שאם הוא לא יוצא מפה עכשיו, הוא לא יוצא בכלל״.
האנשים שטיפלו בפצועים התנגדו לפינוי. ״הם יהרגו את כולנו״, אמרו. ״אבל גם אנחנו הורגים אותו אם נשאיר אותו כאן״, השיב צור. ״לפחות ננסה״. לאחר תיאום קצר קיבל אישור לפנות את הפצועים. יחד עם שכנו נועם הרצל העמיסו את פיני ויצאו לכיוון שער הקיבוץ. בין שני כיכרות הבחינו בגופה מוטלת בצד הדרך. ״דרכנו נשקים״, מספר צור. ״הבנו שאנחנו עלולים להיתקל במחבלים״.
בהמשך פגשו אמבולנס. ״אמרנו לחובש שהחבר שלנו חייב להגיע לבית חולים, סיפרנו לו על הגופה שראינו בדרך״, הוא משחזר. ״הוא אמר: ׳בגופות אנחנו לא מתעסקים. אנחנו מנסים להציל חיים'”. צור חזר לקיבוץ והמשיך להגן עליו עם חברי כיתת הכוננות. אבל המחשבות נדדו כל הזמן הביתה, לנתיב העשרה. ״קיבלתי המון הודעות ושיחות מהמשפחה״, הוא אומר. “הייתה לי תחושה לא טובה”.
אמא של צור, חויק סגל ז”ל, הספיקה לרוץ למיגונית שמחוץ לביתה במושב נתיב העשרה, ולשלוח לו הקלטה קצרה: ״יש רעשים חזקים ונשמע שזה משהו אחר״. צור השיב לה מיד בהודעה קולית: שלא תזוז, שהוא בדרך לקחת אותה. מאז, לא התקבל שום סימן שהיא שמעה. שני חברי כיתת הכוננות של נתיב העשרה יצאו לחלצה מהמיגונית ונהרגו בדרך, חויק נרצחה בתוך המיגונית.
צור סגל פעל באותו יום בין פצועים, ירי והיתקלויות, בלי לעצור ובלי לדעת שבזמן שהוא מנסה להציל חיים של אחרים, החיים שלו כבר השתנו. מאז דצמבר 2023 הוא משמש כרבש”ץ הקיבוץ, תפקיד שלקח על עצמו מתוך תחושת שליחות, הרבה אחרי שהקרבות הסתיימו.
