אוהל זכור לציון עשרים שנה להירצחו של יצחק רבין, הוצב במהלך השבוע שעבר בכיכר המרכזית של מכללת ספיר ביוזמת אגודת הסטודנטים ובשיתוף “דרור ישראל” – תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד. המיצגים באוהל עסקו בנקודות ציון מרכזיות בחייו של ראש הממשלה לשעבר ובפעולותיו למען השלום, אך בעיקר באלימות הפוליטית ובהסתה שקדמו לרצח, ולמרבה הצער, באלה שהגיעו אחריו. לוח האקטואליה, שהיווה חלק מרכזי בתערוכה, הציג כתבות מהחודשים האחרונים שמתארות כולן את ההסתה והאלימות המצויות בישראל כיום, ובכך פרש בפני המבקרים את המציאות שממאנת להשתנות – גם עשרים שנה אחרי. נציגים מאגודת הסטודנטים וחברי “דרור ישראל” הם אלו שהעבירו את הסיורים באוהל, שמטרתם היתה ליצור שיח ודיון בין המבקרים.
רותם עזר (26), סטודנטית לעבודה סוציאלית, היא רכזת מדור עשייה חברתית של אגודת הסטודנטים ומדריכה באוהל. “זאת השנה השנייה שאנחנו מקימים את האוהל. הרעיון בו הוא יצירת שיח על החברה הישראלית, על דמוקרטיה, על הסתה ועל הגבולות של הדמוקרטיה. דווקא בימים כאלה, כמה שזה רגיש – כך זה הכרחי. אני חושבת שזה שיח נורא-נורא חשוב”. עזר התחילה את הסיור בשאלה “מי כאן זוכר את רצח רבין?” והדגישה את העובדה שעיקר הסטודנטים צעירים מדי בכדי לזכור את הרצח. “אף אחד מהסטודנטים הוא לא נוער הנרות, הם לא היו שם, זה דור חדש ודווקא בגלל זה אני חושבת שהמשמעות של הזיכרון הזה, כנקודת משבר בחברה הישראלית, והעובדה שיש נטייה להתרחק ולא לדבר עליו, הופכת את זה לכל כך חשוב”.
שיר חי (24), סטודנטית לתקשורת, עברה את הסיור באוהל הזכור ובעיניה, בניגוד לטקסים, הדיון מקבל נופך אחר כשהוא מוצג בצורה המאפשרת מחשבה והתבוננות. “אני חושבת שיש באוהל משהו הרבה יותר נוגע ורלוונטי, מאשר לעשות עוד טקס שאף אחד לא יגיע אליו בגלל שזה על שיעור או הפסקה”. היא מוסיפה כי הנושאים שבחרו להציג באוהל הזכור, בליווי הסיורים המעודדים את השיח, הם אלה שהופכים את החוויה למשמעותית. “אני חושבת שהיום עם המצב במדינה, חשוב לדבר דווקא על הסתה ודווקא על סובלנות וסבלנות וכבוד לדעות האחד של השני, דבר שלצערי היום כמעט ולא קיים”.
נועה טלמור דוידיאן (30), מרצה למזרח תיכון במסלול הרב-תחומי, החליטה לקחת את כיתתה לסיור באוהל הזכור. “אני חושבת שזה מהלך סופר חשוב”. לדבריה, הסיבה שבגללה בחרה לקחת לשם את כיתתה, היא המסר הדמוקרטי שהאוהל מציף. “העניין המשמעותי הוא מה אנחנו כחברה מבינים מהרצח, מה המסר, מה מוסר ההשכל? האוהל מאפשר לרבין לצאת מהשיח הקוטבי הזה של ימין ושמאל שהוא נכנס אליו, ולעבור לשיח הנכון והמשמעותי על הדמוקרטיה, על גבולות הדמוקרטיה וגבולות חופש הביטוי. אני חושבת שזה שיח חדש על רבין ואני מאוד שמחה שזה הכיוון שבחרו לקחת פה”.
גונן בשיא (26), סטודנט לקולנוע שסייר באוהל, טוען שעם ציון 20 שנה לרצח, חשוב להתעסק במשמעות הרצח, ולא רק ברבין האדם. “הרצח של רבין האדם הוא לא שולי וכמובן שאי אפשר להתעלם ממנו, אבל הוא פחות חשוב מהרצח של הדמוקרטיה שהיה פה. היה שימוש מסוכן באלימות על מנת להשתלט על דעת הקהל”. הוא מוסיף שזיכרון יצחק רבין צריך לפתוח את הצוהר לדיון דמוקרטי אמיתי: “צריך לדבר יותר על הרעיון של איך אנחנו מחזירים את הדמוקרטיה ל’באמת דמוקרטיה’ ולא מה שאנחנו רואים במדינה היום. צריך לדבר על איך אנחנו הופכים למדינה באמת דמוקרטית – ולא מדינה שמתיימרת להיות כזאת”.
צילום תמונה ראשית בראש הכתבה: אייל גטו
