“כשהמוזיקה באה מהלב שום דבר לא יכול להשפיע”, כך סיפרה אהובה עוזרי שמתה השבוע בגיל 68 בראיון לסטודנטים ממכללת ספיר. בראיון, שנערך לפני כשלושה חודשים והיה אחד האחרונים שנתנה עוזרי בחייה, היא סיפרה על ילדותה, המתח העדתי והמוזיקה המזרחית של היום.
חננאל פזרקר ואודי חזן, סטודנטים במחלקה ללוגיסטיקה במכללה, ראיינו את עוזרי במסגרת הקורס “תולדות המוזיקה המזרחית” של המרצה דויד פרץ. השניים הגיעו לביתה של עוזרי בשכונת נווה צדק בתל אביב שם סיפרה להם בפתיחות ראויה לציון על ילדותה ועל תחנות בולטות בחייה. “בגיל 14 עברתי לקיבוץ למשך שנה וחצי בגלל החלטה של אמא שלי, וכשחזרתי לתל אביב הקמתי להקה. המעבר לקיבוץ לא השפיע על המוזיקה שלי, כשהמוזיקה באה מהלב שום דבר לא יכול להשפיע”, סיפרה.
כששאלו פזרקר וחזן את עוזרי האם הרגישה פחות מוערכת בגלל היותה אישה תימנייה, השיבה כי “העדה לא השפיעה. מי שאין לו ביטחון תמיד יהיה נמוך ואני הייתי כמו גבר, הייתי זאבה בודדה ועד היום אני כזאת”. על סוגיית תקרת הזכוכית לנשים במוזיקה המזרחית אמרה עוזרי: “אני לא חושבת. לפרוץ את תקרת הזכוכית? זה רק מה שהתקשורת מראה – יש לי קהל מעריצים גדול ונאמן, צעירים, מבוגרים, אשכנזים ומזרחים”. עוזרי סיפרה על אהבתה לשרת התרבות והספורט מירי רגב. “אני חולה עליה, מירי רגב גדולה מהחיים ונותנת אהבה וכבוד, מגיעה להופעות. האישה הזו כמו ארבעה גברים. מה שהיא מדברת היא גם עושה. בלי דיבורים לחוד ומעשים לחוד”.
אחד השירים המפורסמים של עוזרי הוא השיר “היכן החייל”, אותו כתבה על הבן של שכנתה בכרם התימנים שסווג כנעדר במלחמת יום הכיפורים. את ההשראה לשיר שאבה עוזרי מדבריה של האם על בנה, שנהג לשלוח לה מכתבים. לפי פרץ, מנחה הקורס, “היכן החייל” הוא שיר פורץ דרך, שיר השכול הראשון בזמר המזרחי בישראל. בראיון סיפרה עוזרי כי זה השיר אליו התחברה יותר מכל. “ניסו להפיק שירי מחאה מהשירים שלי אבל זה לא הלך. נשאלתי אם כתבתי את השיר על תימני או אשכנזי ונורא התעצבנתי, ואמרתי שאין הבדל לצבע”. על פרס מפעל חיים אותו קיבלה השנה אמרה עוזרי כי “כשהודיעו לי על קבלת הפרס מפעל חיים של אקו”ם הרגשתי עצובה כי זה נראה כמו דרגה אחת לפני סיום”.
עוזרי התייחסה גם לסוגיית הזמר המזרחי העכשווי ונזהרה שלא למתוח ביקורת. “הסגנון של היום לא דומה לסגנון של פעם”, אמרה עוזרי. “אני לא יכולה להעביר ביקורת מאחר וזה החיים שלי. הם לא יכולים להיות כמוני. פעם היו כותבים שירים מהנשמה ומהלב והיום זה לא ככה, היום כותבים על כל דבר שיר”. פזרקר וחזן שאלו את עוזרי האם לדעתה יש קשר בין אהדת הקהל למקום מגוריה המזוהה עמה, כרם התימנים. “אם הייתי גרה בצפון תל אביב אני מרגישה שהיחס יכול היה להיות שונה והיו מקבלים אותי יותר”.
פרץ, מרצה הקורס “תולדות המוזיקה המזרחית”, סיפר לספירלה כי “אהובה עוזרי היא מבחינתי אחת הדמויות המרכזיות אם לא המרכזית ביותר במוזיקה המזרחית. בראיון הזה הסטודנטים שאלו שאלות שבדרך כלל לא שואלים מוזיקאים ושאלות שלא עוסקים בהן כמעט, על ההיבטים החברתיים שביצירה שלה, אם היא רואה עצמה כזמרת מחאה. היא ענתה דברים מאוד מעניינים”. בקורס “תולדות המוזיקה המזרחית” עוסקים הסטודנטים גם בתיעוד ושימור עשייתם של אמנים מהזמר המזרחי, בעיקר אמנים מבוגרים שזכו לתשומת לב מועטה במהלך הקריירה שלהם.
פלייליסט שהכנו לזכרה של אהובה עוזרי:
