סטודנטים ומרצים במכללה נפגשו ביום רביעי האחרון ברחבה המרכזית לשיח ישיר על סוגיית נוכחות החובה בשיעורים. זאת, במסגרת “שולחנות עגולים”, שיתוף פעולה בין מדור האקדמיה של אגודת הסטודנטים והיחידה לקידום ההוראה והלמידה בספיר, לשיפור תנאי הלימודים במכללה. נושא הנוכחות בשיעורים העלה אמוציות רבות בקרב לא מעט סטודנטים, והם הביעו בפני המרצים את הבעיות שהם רואים ברישום השמות.
מאיה אוזן, סטודנטית במחלקה לרב-תחומי (בי-איי כללי) החברה באגודה, הסבירה כי בעיניה לא ניתן למדוד את הפעילות האקדמית של הסטודנט על סמך נוכחות, אלא על בסיס מעורבותו בשיעור ובדיונים בכיתה וציוניו במבחנים ובפרזנטציות. “אצלי זה מייצר תחושה של חוסר אמון, אני בטוחה שהרבה סטודנטים בספיר לא מגיעים לשיעור כי יש להם עבודה, מלגה או כל דבר אחר שהוא חשוב והכרחי בחיים שלהם”, העידה.
אפרת ליברמן, מרצה מן החוץ במכללה, הסכימה עם דברי אוזן, אך טענה כי “אנחנו רוצים לראות שאתם פה כי אכפת לנו מכם”. לדבריה, גישה זו לא ניכרת בקרב אוניברסיטאות, שם מתנהלות הרצאות מול מאות סטודנטים. במכללה, מנגד, יש תחושה של אינטימיות ויחס אישי. ליברמן הסבירה כי בעיניה נוכחות סטודנטים או היעדרותם מספקת תמונת מצב לגביהם. “אם סטודנט מחסיר יותר מפעמיים אולי יש לכך סיבה מהותית”, אמרה.
“נוכחות חובה התחילה הרי כשהקאסמים התחילו”, חשף ד”ר מוטי גיגי, ראש המחלקה לתקשורת, במפגש. “פחדו שתהיה פה מכללה ריקה ולכן התחיל עניין רישום השמות. מעבר לעובדה שמדובר כיום בהחלטה של המל”ג (המועצה להשכלה גבוהה, ש”ש) שיש למרצים את האפשרות לאכוף אותה או שלא, בחירה שלהם בלבד”.
גיגי הסביר כי אף שבסילבוסים מצוינת נוכחות חובה בשיעורים, הוא לא בודק שמות בשיעורים רבי משתתפים כמו קורס חברה ותקשורת. “לעומת זאת, חשוב לבדוק נוכחות בשיעורים מצומצמים יותר כמו פרו-סמינריונים וסמינרים. המרצים נעים במרחב החופשי שבין החובה לרשום שמות לבין הרצון בהיכרות אישית בשיעורים מעשיים, ולהיות חלק מתהליך מסוים שהסטודנטים עוברים. אין ספק שאם יהיה שינוי ברמה התקנונית של המכללה זה ייתן לנו, ראשי המחלקות, מרחב חופשי יותר, שיגיע גם לכל המרצים”.
שוהם, סטודנטית שנה ג’ במחלקה לתקשורת, סיפרה כי היא מעדיפה שהשיעור בכיתה יהיה “תוספת למה שמופיע בסילבוס כדי שיהווה ערך מוסף”. עם זאת, לדבריה, לא בכל השיעורים הערך המוסף הזה מתקבל. נקודה זו ליברמן תהתה אם הסטודנטים לא מעוניינים להגיע לשיעורים כדי לקבל את מרב החומר בכיתה, ולאחר מכן לקראת המבחן, לעבור עליו במסגרת של רענון וחזרה.
“אני לא מחפשת גופות שישבו לי בשיעור”
השביתה בתחילת השנה שנמשכה כחמישה שבועות הקשתה על מרצים לבדוק נוכחות בכיתות. ג’וליה צ’ייטין, מרצה במחלקה לעבודה סוציאלית, אמרה כי השנה היא לא בודקת שמות “בעיקר בגלל הבלגן שהשביתה הביאה עמה”. עם זאת, היא הודתה כי יש שיעורים, למשל במחקר איכותני שהיא מלמדת, שמחייבים הגעה. “אני לא רודפת אחריו אבל מי שלא הגיע, איך הוא יידע? אני רוצה שאנשים יגיעו לשיעור”. צייטין הוסיפה: “אין לי שום עניין שאנשים יגיעו ויירדמו לי בשיעור, אני לא מחפשת גופות שישבו לי בשיעור, אם אני אומרת נוכחות, אני מתכוונת – תשתתפו”.
סטודנטית נוספת שהצטרפה למעגל הציעה להעביר שיעורים מצולמים, כמו באוניברסיטאות רבות, משום שלדבריה, זה היה מסייע לה לקראת המבחן. גיגי השיב: “לא מעניין אותי להסתכל למצלמה”, אך לא פסל זאת על הסף. “בא לי לראות את האנשים, להרגיש אותם, לייצר איתם דיאלוג, שמעלה בי תהיות, שמעלה בי מחשבות וספקות. אני לא רוצה לעמוד במצב שבקורסים החשובים לא יהיו סטודנטים. אני באתי ללמד, זו ההוויה שלי”.
ליברמן הוסיפה: “אנחנו משחררים לעולם אנשים שבאים לראיונות עבודה עם תואר בתקשורת, בעבודה סוציאלית או בשיווק טכנולוגי. זה אומר שכמוסד, ספיר שמה לכם גושפנקה, שמה לכם בי-איי כאמירה. אם לנו אין יכולת לדעת שבכלל הייתם בזה (בשיעורים בתואר, ש”ש), אם יש תלמיד ש’זורק’, שלא אכפת לו, למה לרצות שהוא יהיה הפנים של ספיר?. אחת השאלות החשובות שעלתה היא למעשה מה קורה בכיתה עצמה, כאשר אנשים נוכחים, אך בפועל לא מקשיבים ועסוקים בדברים אחרים. האם זה נותן להם את האסמכתא לקבל תואר כמו סטודנט שמשקיע ומקשיב?”. שוהם השיבה לכך:” בסופו של דבר יש את מבחן התוצאה. חובת ההוכחה היא עלינו, הסטודנטים, גם בחיים המקצועיים שאחרי התואר”.
הנקודה האחרונה שעלתה מהשיח הייתה פסילת קורס בעקבות היעדר נוכחות. “בהנחה שלא הגעתי שלוש פעמים, האם זה פוסל לי את הקורס?”, שאלה שוהם, והוסיפה אם קיימת אפשרות לבדיקת נוכחות רק לשם הערכת הסטודנט ללא סנקציית הפסילה. ד”ר תמי רזי, מרצה במחלקה לתקשורת ואחראית היחידה לקידום ההוראה והלמידה במכללה, אמרה כי “השאלות אם לאכוף את נוכחות החובה, מה המשמעות של להיות בכיתה כדי שזו תהיה למידה פעילה, זהו אתגר בפני עצמו שהמרצים שוקדים עליו בכל פעם מחדש, בתוך הבנה של מה ניתן לשנות וליישם משנה לשנה”.
המפגש “שולחנות עגולים” הראשון שהתקיים במכללה אומנם יצר מרחב נוח לדיאלוג ישיר בין המרצים לסטודנטים, אבל נראה כי בנושא הטעון של נוכחות החובה בשיעור, הצדדים לא הגיעו להסכמות חד-משמעיות. באגודה וביחידה לקידום ההוראה והלמידה מתכננים מפגשים נוספים כאלה לאורך השנה.
