“נוצר אינטרס לאומי לשילוב החברה הערבית בהייטק”, הבהיר ד”ר גלעד כהן-קובץ’ מהאוניברסיטה העברית בכנס האגודה הסוציולוגית הישראלית, שהתקיים במכללת ספיר. בהרצאתו ביום שלישי, הציג כהן-קובץ’ נתונים ומגמות על שילובם של ערבים בהייטק, ודיבר על חשיבות הנושא – בין היתר בשל המחסור בכוח אדם בענף זה.
כנס הסוציולוגיה בספיר – כל הכתבות
לפי המחקר של כהן-קובץ’, בין השנים 2017-2016 רק אחוז אחד מהמועסקים הערבים היו בענף ההייטק, לעומת שמונה וחצי אחוז מהמועסקים היהודים. “המשמעות היא שרק אחד מתוך מאה ערבים מועסקים נמצא בהייטק”, כהן-קובץ’. עם זאת, הוא מציין כי בשנים האחרונות חלה עלייה במספר המועסקים. בעוד שבשנת 2008 היו רק 380 עובדי הייטק ערבים, ב-2012 היו כבר 2,400. בשנת 2017 המספר יותר מהכפיל עצמו, ל-5,100 מועסקים. “בשנים הללו הייתה גם קפיצה בקרב בוגרי לימודים בתחומי ההייטק בחברה הערבית”, מוסיף החוקר.
לדברי כהן-קובץ’, כדי למדוד שילוב בענף יש לבחון שלושה מאפיינים: תעסוקה בתעשייה טכנולוגית, עיסוק טכנולוגי והשכלה טכנולוגית. “אלה תנאים הכרחיים להצלחה בענף ההייטק לכל אוכלוסייה”, הוא מסביר, ומוסיף כי במדדים הללו האוכלוסייה הערבית נמצאת בפער משמעותית מזו היהודית.
ישנן כמה מוטיבציות לצמצום הפערים הללו. ראשית, בהיעדר כוח אדם בהייטק, שאלת מיצוי הפוטנציאל האנושי לענפים אלו גברה בעשור האחרון בקרב החברה הישראלית. שנית, ישנם פערים כלכליים משמעותיים בין החברה היהודית לערבית במדינה, אשר פוגעים בצמיחה הכלכלית. לכן, הניסיון לשלב ערבים בתעסוקה איכותית יכול לתרום לצמצום הפערים. כהן-קובץ’ מפרט כי תוכניות הכשרה והשמה להייטק, וכן כניסה של חברות טכנולוגיות למרכזי ערים ערביות כמו נצרת, הם גורמים ישירים לשילוב האוכלוסייה בענף.
ואולם, תהליך השילוב עדיין לא מתקדם בקצב הרצוי ומשבר הקורונה אף הביא להאטה משמעותית. כהן-קובץ’ מסביר כי מקום מגורים הוא אחד החסמים העיקריים: רוב האוכלוסייה הערבית במדינה מתגוררת בפריפריה, דבר שמקשה על מציאת עבודה בתחום שפועל ברובו במרכז הארץ. החוקר אף מוסיף כי אם לא יהיה שינוי משמעותי בהקניית מיומנויות יסוד בשלבי החינוך המוקדמים בחברה הערבית – הכניסה לתחום תמשיך להיות לא פשוטה.
