222

חגיגות הסיגד בספיר: “גם אנחנו יהודים, רק עם תרבות קצת אחרת”

בכיכר המרכזית של המכללה התקיים בשבוע שעבר הפנינג לציון חג חידוש הברית של יוצאי אתיופיה. בין המוזיקה, הדוכנים, הספרים, שזירת הצמות והקפה, אמרו סטודנטיות לספירלה: "הצבע הכהה סבל מנחיתות בישראל. הפומביות יכולה לשנות את זה"

אופק פריאנטה ונתנאל זיידנורג

גם במכללת “ספיר” צוין בשבוע שעבר חג הסיגד של היהודים יוצאי אתיופיה: מדובר במסורת לחידוש הברית בין העם היהודי לבין אלוהים, והוא מצוין מדי שנה, 50 יום אחרי יום הכיפורים, בצום ובטהרה. האירוע שהתקיים בכיכר המרכזית של המכללה היה יוזמה של אגודת הסטודנטים, והוא כלל הפנינג של דוכנים, שזירת צמות, קפה אתיופי ומכירת ספרים על קורותיהם של עולים לאורך השנים.

“יש משמעות לחגיגה כאן כדי שעוד אנשים ייחשפו ויכירו את התרבות שלנו”, אמרה טורנש, בעלת אחד הדוכנים באירוע. “אנחנו יהודים לכל דבר, פשוט עם תרבות קצת אחרת. במשך שנים הצבע הכהה סבל מנחיתות בישראל, וחגיגות פומביות יכולות לשנות את זה. בשנת 2022 כבר צריך להתקדם, ובזכות הדור החדש יש יותר חשיפה ויותר רצון לשנות”.

דוכן מכירת הספר “חשופה” של רותי גרמדאיט

גם אורית מקטה, סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללה, קושרת בין הנראות וההנכחה של חג הסיגד לבין מצב יוצאי אתיופיה בישראל: “כן, השילוב נמשך והקהילה מרגישה חלק מהחברה. אבל במקביל הורידו לחלוטין רגל מהגז בנוגע לכל מיני פרויקטים שהובטחו לקהילה בעבר”.

שושנה, גם היא סטודנטית לעבודה סוציאלית, טוענת שמעבר לייצוגים תרבותיים מהסוג של חג הסיגד, חובה להגביר את הייצוג האנושי: “הייתי רוצה לראות יותר סטודנטים אתיופים. זה חשוב שנלמד ונשתלב. וזה יותר קריטי בזווית הארצית: לא הגיוני שכמעט שאין ייצוג ציבורי לקהילה האתיופית. זה מרגיש שאין במדינה פעילות שלנו, למרות שאנחנו מרכיב לא קטן באוכלוסייה”.

דוכן שזירת צמות. “בזכות הדור החדש יש יותר חשיפה”

 

אירוע הסיגד בספיר היה מאורגן וחגיגי, אבל הוא לא הצליח למשוך סטודנטים רבים. יונתן, הלומד במכללה, סיפר: “רציתי לצאת לחגוג ולחוות את החג, אבל לא הצלחתי לשכנע את החברים שלי להצטרף. סדר העדיפויות שלהם אחר. מרגיש לי שהרבה סטודנטים מעדיפים להישאר כמה שיותר קרוב לתרבות שלהם”.

האם מצב הקהילה צפוי להשתפר נוכח מרכיבי הממשלה המסתמנת, שהתיימרו במערכת הבחירות האחרונה להגביר את פעולותיהם למען הפריפריה ולמען מי שנשארו בצד הלא נכון של הפער העדתי? “אני מקווה שלא ישכחו אותנו”, מסכמת שושנה. “אני רוצה שהם יהיו יציבים ושנדע לאן המדינה הולכת.

“והייתי רוצה שיחזירו את אברה מנגיסטו, כי זה משהו שחובה לעשות. ראיתי איזה ריאיון בטלוויזיה בנושא השבויים, ולכל אורכו שמו תמונות של אורון שאול והדר גולדין. אני חלילה לא מפחיתה מהחשיבות שלהם, אבל אני רוצה שיהיה סיקור תקשורתי גם לאברה. מגיע גם לו. גם הוא בן אדם וגם הוא אזרח ישראלי”.

אין תגיות

סגור לתגובות.