מאת אביחי אלמיו
“לפעמים יש לי בבית אינטרנט ולפעמים לא, אבל גם האינטרנט לא חזק מספיק כדי שאוכל לעבוד אתו על מחשב, ובטח לא בזום”, כך מספרת רים כרישאת (22), סטודנטית בשנה א’ ללימודי הנדסה ביו-רפואית בספיר שגרה בכפר לא מוכר בפזורה הבדואית שבין כסייפה לערד. מצבה של כרישאת דומה למצבם של סטודנטים בדואים רבים אחרים במכללת ספיר, שפתחה את שנת הלימודים באופן מקוון בשל מלחמת “חרבות ברזל” והמצב הביטחוני שלא מאפשר לימודים פיזיים במכללה. לימודים במתכונת מקוונת מחייבים תשתיות טובות באזור המגורים – דרישות שנראות מובנות מאליהן לרבים מהסטודנטים, אך לא במקרה של מי שגרים בכפרים שבהם אין חיבור לחשמל והאינטרנט לא יציב.
“אי אפשר ללמוד באופן נורמלי”
גם לסאלם צביח (21), סטודנטית לתקשורת שנה ג’ אין קליטה וחשמל סדיר בביתה שנמצא באל סייד שליד חורה. “זה שהכפר מוכר לא אומר שיש קליטת אינטרנט וחשמל. החשמל מגיע דרך השמש והאינטרנט חלש. אז אי אפשר ללמוד באופן נורמלי. אם אני לומדת שיעור בזום בבית אז אני שומעת כמה מילים ובגלל שהאינטרנט חלש אני צריכה לנחש את החלק השני במשפט”. צביח אמנם קיבלה מהמכללה נט-סטיק, אבל לדבריה זה עדיין לא עוזר כי צריך רשת חזקה לזום. אסמאא אבו קוידר (21), סטודנטית לניהול המשאב האנושי שגרה בשבט אבו רוקייק שבין באר שבע לדימונה, קנתה נט-סטיק לצורך שיפור הקליטה החלשה בבית. “זו לא הקליטה הכי טובה, אבל אני נכנסת אתו לשיעורים. לא יכולה לפתוח מצלמה ובקושי לדבר כי האינטרנט לא מספיק חזק”.
“אני מגיעה לבן גוריון בכל יום שיש לי לימודים בגלל שאין לי קליטה בבית. זה גרוע עד כדי כך שאפילו אין לי קליטה להודעות ווטסאפ”
לאור המצב והקשיים שבהם נתקלים הסטודנטים והסטודנטיות מהחברה הבדואית, היחידה לקידום הסטודנטים הערבים במכללה פתחה בשיתוף עם העיריות ביישובים הערבים פינות לימוד. אבו קוידר בחרה לא להגיע לשם: “יש שם הרבה אנשים אז קשה מאוד להתרכז שם”. צביח גם בחרה לא להגיע לשם, אבל מסיבה אחרת: “אני מכירה את המקומות. חברות שלי היו שם. עדיין הקליטה שם חלשה, אז מעדיפים ללכת כבר לבן גוריון”.
לעומת אבו קוידר וסלאם צביח, הסטודנטיות רים כרישאת ואסמא אבו סמאן (20), כלל לא מכירות את מרכזי הלמידה ושתיהן נעזרות בספרייה באוניברסיטת בן גוריון שפתוחה כרגיל ללימודים פרונטליים. אבו סמאן, סטודנטית שנה א’ בלימודי ניהול המשאב האנושי בספיר המתגוררת בכפר אלזרנוק שבין ערערה בנגב לשגב שלום מספרת: “אני מגיעה לבן גוריון בכל יום שיש לי לימודים בגלל שאין לי קליטה בבית. זה גרוע עד כדי כך שאפילו אין לי קליטה להודעות ווטסאפ”. אבו קוידר מוסיפה: “אם אני רוצה ללמוד, אני חייבת לנסוע לבאר שבע. אני גם לא יכולה ללמוד בשישי ושבת בכלל כי אין לי קליטה בבית ובבן גוריון הספרייה סגורה”.
המרואיינות מביעות חשש מפגיעה בציונים ובלימודים בשל קשיי ההתחברות לשיעורים. אבו קוידר: “אני לא בטוחה בזה שאצליח בכל הקורסים. בגלל שהאינטרנט לא עובד אין לי מצב רוח ללמוד, כי אני לא מצליחה להיכנס, להשתתף, ולהבין את השיעור”. מי שכבר נפגעה בעבר מהלימודים המקוונים היא צביח: “חוויתי את זה כבר בקורונה בשנה א’. לא הגעתי למזלי לקורסים חוזרים, אבל הציונים היו נמוכים”.
“אני לא בטוחה שאצליח בכל הקורסים. בגלל שהאינטרנט לא עובד אין לי מצב רוח ללמוד, כי אני לא מצליחה להיכנס, להשתתף, ולהבין את השיעור”
ממכללת ספיר נמסר: “עם פרוץ המלחמה, היחידה לקידום הסטודנט הערבי במשרד הדיקן מיפתה את הצרכים של הסטודנטיות והסטודנטים במטרה להבין את החוסרים ולסייע בכל מה שנדרש. בעזרת שותפים בקהילה, המכללה בהובלת היחידה לקידום הסטודנט הערבי פתחה מרחבי למידה בתוך הישובים, כדי לאפשר לסטודנטיות ולסטודנטים מרחב שקט שמכיל את כל התשתיות הנדרשות. כמו כן, הנהלת המכללה פרסמה רשימת ספריות וחללים ללמידה שיהוו פתרון נוסף עבור כל מי שזקוק בעקבות המצב. מעבר לזה, היחידה חילקה עשרות מחשבים לסטודנטים ובימים אלו מחולקים נט-סטיקים (מכשיר נייד לקליטת רשת) לסטודנטים שהביעו קשיים בחיבור לאינטרנט. המכללה קשובה לצרכים של הסטודנטים ופועלת בכל האפיקים הקיימים על מנת לאפשר לסטודנטים לצלוח את שנת תשפ”ד המאתגרת.
רים כרישאת: “המכללה אכן הציעה לנו נט-סטיק ומחשב נייד – מחשב נייד אני לא צריכה ואמרו שאת הנט-סטיק ישלחו, אבל עוד לא קיבלתי. נראה אם זה יעבוד”.
