מאת אלון פיזיצקי
זמן קצר לאחר שבעה באוקטובר יצא קול קורא בשם “2 דקות – בדיקת דופק“ של קרן מקור לסרטי קולנוע וטלוויזיה, שהזמין ליצור סרטים קצרים העוסקים באירועים שהתרחשו בעקבות השבת השחורה. לפרויקט, ששם לו למטרה לעורר את היצירתיות, נשלחו יצירות ממגוון רחב של ז’אנרים – תיעודיים, ניסיוניים, עלילתיים ואנימציה. מתוך מאות יצירות נבחרו רק 33 סרטים קצרים, ביניהם גם של יוצרים ממכללת ספיר. הסרטים הנבחרים, רובם בעלי תכנים קשים, הוצגו לפני כחודש במרכז אניס בתל אביב.
רון יוסטוס-סגל, יוצר הסרט “חזיר”: “לא כל כך הצלחתי להיות מרוכז באותה תקופה, אבל ראיתי שאנשים הרגישו שהם יושבים בבית ולא עושים כלום”
יצירת סרטים בתקופה כה מאתגרת היוותה קושי לרוב היוצרים ששלחו סרטים לתחרות. רון יוסטוס-סגל (23) מקיבוץ גבים, סטודנט שנה ד’ במסלול טלוויזיה בבית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר, יצר את “חזיר” – סרט עלילתי שבו הגיבור נאלץ להתמודד עם שני הפחדים הגדולים שלו: הפחד מהמוות בעקבות פריצת המחבלים ליישוב, והגילוי שאחותו הצעירה פעילה מינית.
יוסטוס-סגל מספר איך אירוע בקיבוץ היווה השראה ליצירת הסרט: “היה איזה חזיר שנכנס אלינו למושב וכולם חשבו שזה מחבל. זה באמת קרה וזה היה מאוד משעשע, מצחיק ומפחיד במקביל”. על התחושות שנוצרו במהלך יצירת הסרט ועל הרעב של האנשים לחזור וליצור סרטים אומר רון: “לא כל כך הצלחתי להיות מרוכז באותה תקופה, אבל ראיתי שאנשים הרגישו שהם יושבים בבית ולא עושים כלום. היה מין רעב כזה לעשות משהו. כתוצאה מכך אנשים החליטו לקחת חלק בהפקת הסרט”.
הפחד של נשות המילואימניקים
המלחמה נגעה ונוגעת במגוון רחב של אוכלוסיות וקבוצות, בהן גם נשות המילואימניקים, שחיות בפחד תמידי שמשהו עלול לקרות לבן זוגן בזמן הלחימה. אחת מהן היא עמית אראל (28), בוגרת מסלול קולנוע בבית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר. היום היא מתגוררת במרכז הארץ עם בן זוגה, אדיר, שמגויס למילואים. הסרט “מכתב לבן” שביימה הוא סרט תיעודי שבו היא כותבת מכתב אינטימי לבן זוגה שנמצא בעזה, דרך תמונות סטילס שנשלחו לה.
“בגדול המסר שלי היה שצריך להסתכל גם על הצד של בנות הזוג של הלוחמים, כלומר מה אנחנו חוות”, היא מספרת לספירלה על הרעיון שמאחורי הסרט. “ביום אחד בהיר משנים לנו את שגרת היום-יום ואנחנו צריכות להתמודד עם זה”. התגובות לסרט לא איחרו להגיע והן הגיעו בעיקר ממשפחתה של עמית ומאמו של בן זוגה: “כל המשפחה שלי הגיעה להקרנת הסרט. הם אמרו לי שסוף-סוף הם יודעים איך אני מרגישה, כי אני לא באמת אומרת להם את זה. אמא של אדיר בכתה וזה נורא ריגש אותי מכיוון שהיא לא ידעה על התמונות. היא ראתה את אדיר פתאום באופן אחר”.
בן קוטי, יוצר הסרט “איך לאבד משפחה בשישים שניות”: “הדבר הראשון שאנחנו צריכים זה ליצור, לנסות לחפש איזשהו פורקן”
במאי נוסף שהשתתף בתחרות הוא בן קוטי, פרסומאי המתגורר בהרצליה שיצר את הסרט הקצר “איך לאבד משפחה בשישים שניות” – סרט ניסיוני עלילתי שמשקף את הטרגדיה שחוותה משפחה ישראלית בשדה פתוח, במתקפת טרור פתאומית.
קוטי מסביר מדוע החליט דווקא ליצור את הסרט בתקופה לא פשוטה זו: “אני חושב שהדבר הראשון שאני צריך, כמו הרבה אומנים אחרים, זה ליצור, לנסות לחפש איזשהו פורקן בשביל העולם שבחוץ”. קוטי, שלא הרבה להגיע לאזור העוטף עד המלחמה, מבטיח ליצור עוד סרטים בנושא: “אני לא חושב שיש אפשרות לא לעסוק בנושא הזה בעתיד. אני חושב שהנושא הזה עדיין לא נגמר, ואני לא רואה איך אני לא יוצר עוד סרטים בסגנון הזה, ללא ספק”.
הסרט זכה לתפוצה רחבה ברשתות החברתיות: “הסרט צבר המון צפיות, הוא היה ויראלי ברמה של מדינות והתגובות היו מהממות. אנשים שיתפו, הראו לחברים שלהם ואמרו לי תודה שהמחשתי את מה שקרה כאן”.
שלושת הסרטים הקצרים “חזיר”, “מכתב לבן” ו”איך לאבד משפחה בשישים שניות” הם רק שלוש דוגמאות מתוך מגוון רחב של סרטים שנוצרו במסגרת הפרויקט. ניתן לראות עוד מגוון רחב של סרטים באתר של קרן מקור.