מאת מעין טל
ביום ראשון בשעות הצהריים נערך כינוס במכללה לציון 422 ימים למלחמת חרבות ברזל ולהחזקת החטופים בעזה. עשרות סטודנטים ומרצים הגיעו לכיכר המרכזית כדי להביע תמיכה במשפחות החטופים וקראו להשבת החטופים לביתם. הם עמדו 422 שניות בדממה – שנייה לכל יום שבו הם מוחזקים בשבי. הכינוס נערך ביוזמת קמילה מילנר-לנדסקינד, מנהלת האגף ללימודי קדם חוץ והמשך, וניצה נקן, מנהלת תחום טיפוח קריירה באגף קשרי אקדמיה תעסוקה. לדברי היוזמות, הכינוס יתקיים מעתה כל יום ראשון – עד שהחטופים ישובו.
מילנר-לנדסקינד: “בשבעה באוקטובר התהפכו חיינו והם לא יחזרו לעולם להיות מה שהיו פעם, אבל אנחנו שרדנו, ואנחנו חייבים לעשות כל יום על מנת להיות ראויים לכל מי שהקריב את חייו למעננו ומי שלא אתנו יותר. זה התפקיד שלנו להילחם לצד משפחות החטופים. חובה עלינו להמשיך להנכיח בכל מקום ובכל דרך אפשרית את החטופים, אנחנו חייבים להמשיך לצאת לרחובות, להילחם ולדרוש להחזירם. אסור לנו להתעייף, אין לנו את הפריבילגיה להתייאש ולהתעייף – נושא החטופים חייב להמשיך להיות על סדר היום”.
חלק לא מבוטל מהסטודנטים שהו בסמוך לכינוס אך לא הגיעו לתמוך. “צריך שיהיו יותר סטודנטים מהמכללה וצריך לגרום שבכל מרחב ציבורי יציינו את החטופים וסיפוריהם. צריך לצאת לרחובות, מספר הכתבות בחדשות מצטמצם, זה הפך להיות שאת 15 דקות התהילה שלהם איבדנו”, אומרת מילנר-לנדסקינד ומוסיפה בדמעות: “אני חברה מאוד טובה של לישי (עובדת המכללה לישי מירן לביא, אשתו של עמרי שנחטף מנחל עוז ונמצא עדיין בשבי, מ.ט) שלא יכלה להיות נוכחת פה היום, היא בבית עם הבנות, כל יום נלחמת למען החזרת בעלה שחטוף בעזה ולמען שאר החטופים”.
ניצה נקן הוסיפה: “הרגשתי צורך להיות שותפה בטקס הזה כי אין ברירה. מכללת ספיר היא חלק מאזור העוטף ואנחנו לא יכולים להתעלם מהאחים בעזה, מה גם שיש לנו עובדת שבעלה חטוף ולא נצליח לשקם את עצמנו ולא את המדינה אם החטופים לא יחזרו”.
