בקיבוץ גבים הסמוך למכללה פועלת המכינה הקדם צבאית “מיתרים לכיש” שנפתחה בספטמבר 2024. המכינה בגבים הוקמה בעקבות מלחמת “חרבות ברזל” ולאחר חצי שנה מהקמתה נקבע כי תהיה גם לזכרו של בוגר המכינה, רס”ן גיא נזרי ז”ל, מפקד פלוגה בגדוד 52 בחיל השריון שנפצע בלחימה בעזה ב-19 באוקטובר 2024 ומת מפצעיו תשעה ימים לאחר מכן, ב-28 באוקטובר 2024, בגיל 25.
שלוחת גבים היא הרביעית של מכינת “מיתרים לכיש” שכבר פועלת כעשרים שנה. בעשור האחרון בחרה המכינה להעמיק את פעילותה דווקא באזור עוטף עזה. אחרי מבצע “צוק איתן” ב-2014 התחילו להקים שלוחות בקיבוצים קרוב לגדר מתוך תפיסה של חיבור בין חינוך, קהילה ונוכחות בפריפריה. כיום פועלות שלוחות המכינה בבית גוברין, נחל עוז, דורות וגבים.
המכינה בחרה שלא לפעול במודל של קמפוס, אלא להשתלב בתוך קהילות שונות. “ברמה הכלכלית נוח לשים את כולם ביחד ולעבוד בקמפוס, והבחירה שלנו היא להגיע לכמה שיותר מקומות ולהתחבר לכמה שיותר קהילות”, מסביר מנכ”ל המכינה מאיר ליפשיץ. לדבריו, לנוכחות החניכים יש השפעה ממשית על היישובים: “אנחנו רואים שצעירים שמגיעים באמת מרימים ומשנים את האווירה ואת הקהילה ויוזמים. הדבר הזה הוא משמעותי”.
מנכ”ל המכינה: “החברה שלנו היא מפולגת – דתיים, חילונים, מכל המעמדות וכולם מגיעים למקום אחד לחוות שנה משותפת”
ליפשיץ מספר שהבחירה לפעול דווקא בקיבוצים בעוטף היא לא מקרית. “בעידן של היום החיבור בין דתיים וחילונים זה דבר מדהים”, הוא אומר. “אנחנו יושבים בכל הקיבוצים, כולם חילונים, ועדיין מקבלים אותנו בדלת פתוחה ויש חיבור ביום-יום. החברה שלנו היא מפולגת – דתיים, חילונים, מכל המעמדות וכולם מגיעים למקום אחד לחוות שנה משותפת”.
בקיבוץ גבים מורגשת נוכחות של המכינה בשגרה היומיומית. אחת מתושבות הקיבוץ, גלי, מתארת את השינוי: “פתאום רואים חבר’ה צעירים מסתובבים בשבילים, האור של חדר האוכל דלוק בעשר בלילה, שומעים קולות אחרים, שהם לא מהקולות של הירי שהיה”. בעיניה, נוכחות צעירים בעוטף היא חלק מתהליך רחב יותר של חזרה לחיים: “זה לא שיקום במובן הקלאסי, אבל הקיבוץ חי, יש אנשים, 99 אחוז מהתושבים חזרו. זה תורם להרגיש שיש פה עתיד”.
עבור אנשי המכינה, ההנצחה של גיא – שהיה חניך בשלוחת אליאב שעברה לקיבוץ דורות – היא לא רק זיכרון, אלא גם מחויבות ערכית. “גיא הוא בוגר שלנו. לצערי יש לנו חמישה נופלים”, אומר ליפשיץ. “אנחנו גאים בכל אחד ואחד מהם, ובטח בגיא, שהיה בסופו של דבר מ”פ ועשה את זה מתוך שליחות. לאו דווקא מתוך מקום של ‘אני אנהיג ואני אוביל’, אלא ממקום של ‘זה מה שצריך, אז זה מה שאני עושה'”.
גם עבור בני משפחתו של גיא, שגרים בעתלית, הבחירה להנציח אותו דרך מכינה קדם צבאית הייתה ברורה כבר מהשלב הראשון. אחותו התאומה, תמר, מספרת כי מיד לאחר נפילתו ידעו במשפחה שירצו להנציח אותו, אך התלבטו כיצד לעשות זאת. לדבריה, החוויה שעבר גיא במכינה ליוותה אותו גם בהמשך דרכו הצבאית. “לכולנו היה ברור שדווקא מכינה על שמו זה הדבר הכי נכון לעשות, גם בגלל המחברות שהוא השאיר אחריו והחוויות שקרו לו במכינה, שממש השפיעו על איזה מפקד הוא היה אחר כך. מכינה קדם צבאית זה ממש משלב את הכול”.
תמר נזרי, אחותו של גיא: “הדבר הכי חזק שהיה בגיא זו היכולת לשלב שמחת חיים, רצינות ומשמעות – לעשות את הדברים הכי רציניים שיש, אבל ליהנות מהם בדרך”
איזה מסר היית רוצה שכל חניך שיגיע למכינה ייקח איתו? “אני חושבת שהדבר הכי חזק שהיה בגיא זו היכולת לשלב בין רצינות לשמחת חיים. הוא עשה את זה בצורה מטורפת. היכולת לשלב שמחת חיים, רצינות ומשמעות, היכולת לעשות את הדברים הכי רציניים שיש, אבל ליהנות מהם בדרך”.
ההחלטה להנציח את גיא בגבים התקבלה גם מתוך קשר קרוב עם משפחתו. לדברי ליפשיץ, הגישה של גיא משקפת את תפיסת העולם של המכינה: “אנחנו לא אומרים לבוגר ‘תהיה מ”פ’. הגישה שלנו היא שכל אחד צריך לעשות כמיטב יכולתו, להאמין בשליחות שלו ולעשות אותה בצורה הכי טובה. ואני באמת חושב שגיא עשה את זה והגשים את זה במה שהוא עשה בחייו”.
מנהל המכינה על הקמתה: “גבים פנו אלינו ונענינו מיד, לא היססנו. זה מזרים דם חדש אצל הצעירים, נותן ערך מוסף אדיר גם לקהילות שאנחנו מגיעים אליהן”
הקמת המכינה בגבים לא הייתה יוזמה חד-צדדית, משתף ליפשיץ: “גבים פנו אלינו ואנחנו נענינו מיד, לא היססנו”. לדבריו, נוכחות החניכים מייצרת תהליך הדדי: “זה מזרים דם חדש אצל הצעירים, נותן ערך מוסף אדיר גם לקהילות שאנחנו מגיעים אליהן”. כיום לומדים במכינה בגבים 20 צעירים ו-28 צעירות מכל רחבי הארץ, דתיים, מסורתיים וחילונים. לצד ימי לימוד בתחומים כמו פילוסופיה, יהדות ומזרח תיכון, מתקיימים גם ימי מעורבות קהילתית קבועים.
אירועי השבעה באוקטובר השפיעו גם על השיח והתכנים במכינה. “אחד הדברים היפים במכינה זה שאנחנו לא מחנכים ל’לכו תעשו’, אלא משתדלים לעשות”, אומר ליפשיץ, שמשרת גם כמג”ד במילואים. כל הפעילות במרחב היא אמירה. בעקבות המלחמה נוספו סיורים, היכרות מעמיקה עם האזור והרחבת ימי ההתנדבות בקהילה. “אנחנו גרים בפריפריה, גרים בדרום ועושים את זה”.
“לחשוב מה המדינה צריכה”
גם הצוות החינוכי במכינה רואה בנוכחות בעוטף שליחות יומיומית. נעה גורביץ’, מדריכה במכינה, מספרת שהבחירה להגיע לגבים נבעה מתוך רצון לעסוק בחינוך ומתוך חיבור אישי לאזור. “השנה שלי במכינה הייתה מאוד-מאוד משמעותית”, היא אומרת. “ידעתי שאני רוצה לרדת לאזור של העוטף והרגשתי שזה ממש נכון ומתאים”. נעה מסבירה שהמכינה מבקשת להיות כתובת זמינה לקהילה כולה – “שאנשים יידעו שיש פה מכינה ושאפשר לפנות אלינו לכל דבר, שאנחנו פה למה שצריך אותנו”.
את העיסוק בהנצחת גיא מובילים החניכים במסגרת “ועדת הנצחה”. “כששמעתי עליו בפעם הראשונה זה עורר אצלי סקרנות”, מספר עומר מורד. “אחר כך זה הפך להשראה”. יהלי שטרנפלד מספרת כי העבודה על ההנצחה הפכה לחוויה אישית: “זה הרבה מעבר למה שחשבתי שזה יכול לגעת בי. זה מרגיש לי כאילו אני מכירה אותו כבר”. עבור חלק מהחניכים, העיסוק בדמותו של גיא השפיע גם על החשיבה לגבי השירות הצבאי. “זה גורם לי לחשוב לא רק על עצמי, אלא על מה המדינה צריכה, מספר איתי רוזנפלד. “זה ממש משנה את איך שאני חושב על השירות שלי”.
הנצחתו של גיא באה לידי ביטוי גם בפעולות מעשיות. החניכים יצאו למסע רגלי לירושלים לקראת יום הזיכרון, קיימו מפגשים עם בני משפחתו ויצרו טקסים אישיים. “עשינו טקס”, מספרת רחלי הרצברג. “עבדנו על זה ממש קשה – וזה היה מאוד משמעותי”. עדי פויירשטיין מסכם את האופן שבו החניכים רוצים להמשיך את דרכו של גיא: “לא לחלק ערכים – אלא פשוט להמשיך את המורשת שלו. להיות גיא דרך המסגרת של המכינה”.
במבט קדימה, המנכ”ל ליפשיץ מקווה שהמכינה תמשיך להתרחב בעוטף ולחזק את הקהילות. “לעשות טוב ולהיות שליחים טובים”, הוא מגדיר את היעד, ומוסיף כי הבוגרים אמורים להשתלב בכל תחומי החיים: “שיילכו לפוליטיקה, שיהיו מפקדים, שיממשו את השליחות שלהם, ובעיקר שיאהבו את המדינה”.
המכינה עוד עושה את צעדיה הראשונים, ומתבססת בין היתר על תרומות מהציבור. בשביל המייסדים והקהילה, כל תרומה היא לא רק סיוע להקמה – אלא הצטרפות לבחירה להפוך זיכרון לעשייה.
מזמינים אתכם לקחת חלק –
נדב תיתן – פלחוד 52 – בונים מכינה בגבים לזכרו של רס”ן גיא נזרי ז”ל – גיוס תרומות אונליין | Jgive
