אביב הגיע, פסח בא. ועוד איך שהוא בא. מלבד ריחות האביב המשכרים שנישאים באוויר, אפשר להריח בעיקר את ניחוחות האקונומיקה מן הבתים. החנויות ורשתות השיווק מציעות מחירים מוזלים למגוון מוצרי הניקיון השונים ואנשים רבים מצטיידים בכל חומר שיוכל למרק ולחטא את החמץ הסורר הנמצא בבתיהם במשך שאר ימות השנה. אבל אי אפשר להתעלם מאלו שזוהי הזדמנות פז בעבורם להחריף את מנהג ניקיון הבית – שכבר נקי ממילא – ולתרץ את מעשיהם בעובדה שזהו פסח וצריך להפוך את ‘הנקי הרגיל’ ל’כשר כדת וכדין’, או במילים אחרות – להפוך את האובססיה לניקיון ללגיטימית ואף רצויה. “התחלתי לנקות לפסח מיד אחרי פורים”, אומרת אודט מימון (64) פנסיונרית, “שלושה ימים אני כבר בבית, חושבת הרבה על הניקיונות לקראת פסח, זה מעסיק אותי מאוד. למרות שאני עובדת רק חצי יום, עדיין אני לא מספיקה לחשוב מה אני צריכה לעשות כל יום”.
אודט לא לבד. נראה שבפסח הרשימות והמטלות רק הולכות ומתארכות. לימור וייצמן (23) משדרות בחורה מסודרת והיא הכינה לעצמה רשימה מפורטת, שבה היא מציינת בכל יום מה עליה לעשות: “עד סוף השבוע אני צריכה לעבור על כל חדר השינה, כולל ארונות, להפוך את המזרן של המיטה, להחליף מצעים, להוריד אבק, להוציא את כל מה שיש בחדר שינה ולשטוף ממש טוב, כולל פאנלים – ואז להחזיר. בפסח זה לנקות את כל הבית. צריך לנקות מעל הארונות, מתחת ומבפנים, צריך לנקות מעל המיטה, מתחת ומסביב”, אומרת וייצמן וממשיכה: “אני פשוט מוציאה הכול ומחזירה בחזרה, אפילו את הבגדים אני בודקת. חייב לעבור על הכיסים לראות שלא נשאר שום דבר בפנים”.
החשש מפני פספוס אזור או פינה בבית שלא חוו את מגע מטלית הקסם, מאלץ את האובססיביים להיות תמיד על המשמר. “לי ולמשפחה אין זמן לנקות”, אומר דן בלייר (29) מאשדוד, שמחזיק מנקה במשך כל ימות השבוע והשנה, אך צורך את שירותיה בתדירות גבוהה יותר כשמגיע חג הפסח. “חשוב לנו שהכול יהיה מצוחצח. מרוב שאני דואג לניקיונות, לפעמים אחרי הלימודים אני עובר אחריה (המנקה), למרות שהיא איתנו כבר ארבע שנים ואני סומך עליה. זה יותר בשבילי, לשקט הפנימי”. לבלייר זה לא מפריע מה חושבים עליו. לדעתו, לחג הפסח יש דרישות משלו: “המנקה מגיעה בדרך כלל לארבע שעות, פעם אחת בשבוע. אבל עכשיו היא מגיעה לשש שעות, פעמיים בשבוע, אין ברירה”.
המרדף אחרי החמץ וחיסולו מצליח לגרום לאלו שאובססיביים לדבר לבקש לעתים בקשות מעט תמוהות ומרחיקות לכת. “היו לי שלוש משפחות ממש מטורפות עם שיגעונות משלהן”, אומרת נטליה (54) מאשקלון, שעד לפני חצי שנה עבדה במשק בית במשך 18 שנים אצל שש משפחות שונות. “הם אמרו לי להוציא את כל הדברים מהמחסן ולשטוף את הקירות, מדפים ואת כל הדברים שהיו על המדפים. אם היו דברים בשקיות אז מחליפים לשקיות חדשות. האמת, זה רק ג’וקים בראש. הייתי שוטפת את כל הקירות – מהתקרה עד הרצפה. יש כאלה שגם מנקים את התקרה. את הרצפה למשל, אחרי שאני משפשפת ומנגבת אותה, הייתי עוברת בפינות עם סכין ומטלית לחה. בבית שלי אני לא עושה דברים כאלה. אני כן מוציאה חמץ ושוטפת את המטבח כמו שצריך, אבל בעבודה שלי אני רגילה לשיגעונות שלהם. כל שנה קיוויתי שאולי הפעם הם לא יגזימו – וזה לא קרה אף פעם. כל שנה אותו דבר”.
בחזרה לוייצמן, שמעידה שהמרדף אחרי הבית הנקי פוגע בשגרה ושגם בשעות הפנאי היא יכולה למצוא את עצמה מנקה. “אם יש איזו סדרה בטלוויזיה שאני רוצה לראות וגם צריך לנקות את הבית, אז אני אקליט את הסדרה בשביל קודם כל לנקות”. עם זאת, היא אומרת, המחשבות שמטרידות אותה לא גורמות לה להתעייף, אלא בדיוק להיפך: “אחרי שאני מנקה, ואני רואה שהכול מסודר והרצפה מבריקה ונקייה – כיף לי להרגיש את כל הנקי הזה”.
