פרופ’ זאב (זאביק) צחור, ממייסדי מכללת ספיר ונשיאה הראשון, מת היום (שני) בגיל 76. צחור החל את דרכו במכללה כשעוד היתה שלוחה של אוניברסיטת בן-גוריון, ובהנהגתו הפכה ספיר למכללה הציבורית הגדולה בישראל. הלווייתו תתקיים ביום רביעי בשעה 15:00 בבית העלמין בקיבוץ רמת הכובש.
צחור היה היסטוריון מוערך שפרסם מחקרים וספרים רבים שעסקו בתולדות הציונות, המאבק להקמת המדינה, ישראליות ומורשת דוד בן-גוריון – זאת לאחר ששימש כמזכירו האישי של בן גוריון ב-1969.
צחור נולד וגדל בנתניה. בגיל 14 עזב את בית הוריו והצטרף כילד חוץ לקיבוץ רמת הכובש. בצבא היה קצין חי”ר ולחם במלחמות ששת הימים, יום הכיפורים ולבנון הראשונה. למד לתואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת בן גוריון ב-1971 ואת התואר השני והדוקטורט עשה באוניברסיטה העברית. ב-1984 מונה לראש המחלקה להיסטוריה באוניברסיטת בן גוריון וב-1993 מונה על ידי המועצה להשכלה גבוהה (המל”ג) להפוך את “מכללת הנגב”, שלוחה של אוניברסיטת בן גוריון, למכללה האקדמית ספיר. צחור כיהן כנשיא המכללה עד 2011.
צחור, שהיה ממייסדי תנועת “שלום עכשיו”, גדל בבית רוויזיוניסטי ונקרא על שם זאב ז’בוטינסקי. הוא כתב והוציא לאור שמונה ספרים, עשרות מאמרים אקדמיים ומאות טורים בעיתונות היומית. מחקריו מתמקדים בתולדות הלאומיות היהודית החדשה, במקורות האידיאולוגיה הציונית, במאבק להקמת מדינת ישראל ובבניית החברה הישראלית.
פרופ’ צחור מספר על המהפך בעמדותיו: מבית רוויזיוניסטי ל”שלום עכשיו”
נשיא המכללה, פרופ’ עמרי ידלין, סיפר היום כי “זאביק היה מנהיג אקדמי משכמו ומעלה המזוהה יותר מכל עם הרוח המיוחדת של מכללת ספיר”. ידלין הוסיף כי צחור היה והינו דמות אהובה על קהילת המכללה, “הוא יחסר לנו מאוד”. גם עו”ד גלעד שר, יו”ר הוועד המנהל וחבר הנאמנים מציין כי אנו נפרדים היום מאחד האנשים החשובים ביותר בתולדותיה של מכללת ספיר, ומהדמות המזוהה ביותר עם המכללה. “זאביק היה חלוץ בעשייתו. ספיר התברכה באיש והוא יחסר לכולנו”.
עם הידיעה על מותו, שיתפה פרופ’ נעמה שפי מהמחלקה לתקשורת דברים לזכרו בדף הפייסבוק של המחלקה: “זאב צחור המציא את המכללה האקדמית ספיר ביצירתיות אין קץ: כמו האקדמיה המסורתית, אבל לא בדיוק; חשיבה בתוך העולם העיוני, וגם מבט הרחק אל עולם העבודה. לא סתם הוא שילב בין ניגודים שהפכו לשלם. כזה הוא היה בעצמו. צחור, זאביק בפי כולם, היה אידיאליסט שאוהב את החיים הטובים, ופרגמטיסט שופע חלומות”.
ד”ר אורלי סוקר, ראשת המחלקה לתקשורת, סיפרה כי צחור הכיר כל מרצה ומרצה ברמה המקצועית והאישית. “בתחילת כל שנה נהג פרופ’ צחור לעבור בין כל הכיתות ולברך את הסטודנטים בשנת לימודים טובה”. סוקר משתפת כי זכורה לה במיוחד “תקופת הקסאמים”, כאשר מדי פעם נורו טילים לעבר המכללה בשעות הבוקר. “בימים אלו הוא הקפיד, יותר מתמיד, לעמוד בשער הראשי של המכללה, לקבל את פני הסטודנטים ולוודא שכולם הגיעו בבטחה ללימודים”. היא אומרת כי המחויבות האישית והדאגה של הסגל לסטודנטים לצד שאיפה למצוינות, הם “רוח ספיר” אליה כיוון צחור.
