"לא רוצה לגדול יותר מדי": שיחה עם החוואי מההייטק שמגדיר מחדש חקלאות מסורתית

אחרי שנים בהייטק וללא ידע מקצועי בתחום אריאל דמי הקים משק חקלאי קטן, שממנו הוא מוכר את תוצריו דרך אפליקציה למספר מצומצם של לקוחות. "חשוב לי שאנשים יבינו שהם צריכים לאכול בריא יותר ונכון יותר, כמו שאני עשיתי"

מאת שירה יום טוב

אריאל דמי ממושב שדה דוד שבחבל לכיש הוא חקלאי לא קונבנציונלי. את "חוות מעגלים", משק קטן וצעיר לגידול ירקות אורגניים בשיטות אקולוגיות, הוא הקים אחרי שנים של עבודה בתחום אחר לגמרי וללא כל רקע מקצועי בחקלאות. תוצריו החקלאיים לא נמכרים בסופר, אלא רק במשלוח עד הבית דרך אפליקציה המקשרת בין חקלאים לצרכנים. בשיחה עם "ספירלה" לרגל חג שבועות דמי מספר על המעבר החד שעשה מעולם ההייטק לעולם החקלאי, על העבודה בזמני קורונה ועל הרצון לא לגדול יותר מדי.

22 שנה כיהן דמי בתפקידים שונים בהייטק, עד שהחליט לעזוב לטובת חקלאות אורגנית. "תמיד עשיתי את זה בתור תחביב בבית אבל רציתי להפוך את זה למשהו יותר מקצועי שיהיה חלק מהחיים שלי". הדגש הוא חקלאות אורגנית, לצד "כלכלה מקומית". מעין שחזור מודרני של החווה המסורתית – משק עם תפוקה שמאכילה בעיקר את הסביבה הקרובה ומתקיימת ממשאבי אותה סביבה.

"הרגשתי שהחקלאות הקונבנציונלית לא נותנת מענה. היא אומנם מאכילה מיליוני אנשים אבל לא בצורה אופטימלית, באופן כמותי ולא בריאותי. ככה בעצם קמה חוות מעגלים, מה שאני עושה היום. הקונספט הוא קודם כל למעגל המשפחתי שלי, אחר כך לשכנים שלי במושב, ליישובים פה באזור. ככה המעגל גדל וכיום אני מספק למשהו כמו בין 30 ל-50 משפחות בשבוע".

המארזים האורגניים שיוצאים אל הלקוחות. צילום: אריאל דמי

בעולם קפיטליסטי, מצופה מבעל עסק לרצות לגדול כמה שיותר, אבל דמי לא מעוניין שהתפוקה שלו תתרחב יותר מדי. "חשוב לי להיות ביחס אישי עם הלקוחות שלי, אני רוצה להגיע ל-150 משפחות בשבוע ושם אני נעצר, אני לא רוצה לגדול מעבר לזה. גם ברמת היחס האישי, גם ברמה הכלכלית וגם ברמת העסק עצמו. המשק הוא אני. אני עושה כרגע הכול בעצמי מלגדל ועד לארוז ולשווק. אם אעסיק איתי עוד עובדים, אני לא אעסיק עובדים זרים, מפני שמה שמאפיין כלכלה מקומית זה גם עובדים מקומיים. בארצות הברית למשל זה מאוד חזר ב-20 השנים האחרונות, משם שאבתי הרבה מההשראה של איך לעשות את זה. אני לא רוצה להגיד חזרה לעבר אבל זה סוג של חקלאות ישנה-חדשה כזאת".

תקופת הקורונה שהביאה עמה הגבלות תנועה על האזרחים הניבה דווקא פירות לעסק של דמי. "אנשים פשוט הזמינו יותר. היה פיק מאוד רציני בשבועות הראשונים. אני לא יודע אם זה בגלל שהם היו תקועים בבית או בגלל המודעות. פתאום הבינו שמשהו קורה, שינוי שהטבע עושה לנו. לדעתי, זה שילוב של שניהם. המודעות לכך שצריך להתחיל לאכול אחרת קיימת כבר עשר שנים ומתפתחת מהר. אפשר לסכם את זה בתור תקופה שדווקא עשתה טוב לי ולמשק. זה דבר שהיה צריך לקרות, לי זה נתן אפשרות לחשוב ואני חושב שגם לאנשים אחרים".

דמי עובד בקונספט חקלאי מסורתי מצד אחד – משק קטן של איש אחד – ומצד שני, הוא מתחזק עמודי פייסבוק ואינסטגרם פעילים מאוד ומשווק את הסחורה שלו באמצעות אפליקציה. "זה מה שהולך היום. יש בכלים האלה המון ידע שהצטבר ויותר קל ונכון ליישם אותו על משק קטן מאשר על מאות ואלפי דונמים. זה משהו שאני מצליח לעשות דווקא בגלל שזה משק קטן".

צילום: אריאל דמי
דמי בשטחים החקלאיים. צילום: אריאל דמי

בעמודי הפייסבוק ואינסטגרם "חוות מעגלים" כותב דמי בעצמו על החקלאות האורגנית, ומעלה תמונות שהוא מצלם מחיי המשק. "אני רוצה להעביר איזשהו מסר מעבר ל-להאכיל אנשים. חשוב לי שאנשים יבינו שהם צריכים לאכול בריא יותר ונכון יותר, כמו שאני עשיתי את השינוי בחיים שלי כשהבנתי שאני לא קונה יותר ירקות בסופר. לא סתם אין להם טעם וזה לא אוכל שאני רוצה, בטח לא למשפחה שלי, וזה משהו שאני רוצה שגם אחרים ידעו. הפייסבוק הוא לא רק כלי שיווקי, אלא גם כלי חינוכי. ועדיין אני לא חושב שאני עושה מספיק".

"זה לא סתם לזרוק זרעים ולהשקות"

דמי משווק את סחורות המשק באמצעות אפליקציית "פארמר"- פיתוח ישראלי שמטרתו לחבר בין החקלאי לצרכן בארץ ובעולם, ומכונה ה"איביי" של החקלאות. "מאז שהתחלתי לעבוד איתם, יש לנו קשר הדוק, ברמה הכמעט יום-יומית עקב הרקע שיש לי בהייטק. אני נותן להם הרבה פידבקים לשינויים שהם עושים. זה גם כיף שיש מישהו שם שאכפת לו ורוצה לעשות את המוצר הזה טוב יותר.

"מבחינתי, זה הגיע לי בזמן טוב מאחר שלא הייתה לי עדיין פלטפורמת אונליין, ומאותו הרגע שהתחלתי לעבוד איתם, פשוט התחלתי למכור בכמויות יותר גדולות והגעתי ליותר אנשים. זה מאוד נוח וזה כלי שעושה את העבודה. האפליקציה היא חינמית עבור המשווקים. יש להם גם אג'נדה נכונה מבחינת התקופה הזאת, זה התיישב על הזמן ועל הצורך שלי ושל בעלי משקים אחרים".

לדמי יש רקע משפחתי רחוק בעולם החקלאות, אף שהוא חי מרבית מחייו בעיר. "כמה דורות אחורה, בלטביה – משם באו הוריי – הסבא והסבתא שלהם עסקו בחקלאות מסורתית. חייתי בסביבה עירונית עד גיל 30 כמעט, אז עברנו למושב ושם נדלקתי על לגדל דברים בגינה, על חצי דונם התחלתי לגדל ככה בשביל הכיף. התחלתי ללמוד קצת לבד מיוטיוב ומקריאה, התחלתי להתמקצע בזה הרבה יותר ממה שהייתי כשזה היה תחביב, לדעת איך באמת מגדלים ירקות בריאים, לא מרוססים וללא דשנים כימיים".

באותם ימים נתקל דמי בקורס חקלאות אורגנית של מכללת ספיר. "נרשמתי והלכתי ללמוד במשך שנה במחזור הראשון של הקורס הזה", סיפר. "הבנתי שיש לי מה ללמוד, זה לא סתם לזרוק זרעים ולהשקות. צריך להבין את הסוג של האדמה, את הפוריות – דברים שחסרים בחקלאות הקונבנציונלית, אין שם כמעט דגש על האדמה עצמה. האדמה צריכה להיות משהו חי ועשיר, זה לא סתם מצע לגידול ירקות. אתה מגלה שהיא בריאה וחיה בעצמה".

אודות מערכת ספירלה

מערכת ספירלה
אתר חדשות ומגזין שמופעל על ידי הסטודנטים במסלול עיתונות במכללת ספיר. יש לכם סיפור בשבילנו? כתבו לנו במייל, פייסבוק או טוויטר. חשאיות מקצועיות מובטחות.

המלצת קריאה

38 שנים לקרב סולטאן יעקוב: "רצו מחשבות שניפול בשבי"

יוסף אלטמן נטל חלק בקרב שנחשב לאחד הכישלונות הגדולים של מבצע שלום הגליל. שנים אחרי הוא משלים בשיחה עם בתו את פרטי הלחימה שבה איבד חברים רבים