כל התחלה של שנת לימודים, במיוחד שנה א’, מעמידה סטודנטים וסטודנטיות בפני אתגרים רבים. להכיר עשרות אנשים חדשים ולמצוא חברים, לנסות להבין את המערכת האקדמית ולצאת מאזור הנוחות לחיים במקום חדש. כשמוסיפים למשוואה הזו את אתגרי הלמידה מרחוק בשל משבר הקורונה ואת שביתת המרצים, מקבלים פתיחת שנה שרחוקה מלהיות אידאלית. אז מדוע בכל זאת בחרו סטודנטים רבים במכללת ספיר להתחיל ללמוד ולעבור לגור בדרום דווקא עכשיו?
פז ציון, בן 23, עבר ממזכרת בתיה לניר עם. לומד הנדסאי אדריכלות
“הקורונה החזירה אותי לארץ מהטיול בדרום אמריקה, והקושי במציאת תעסוקה גרם לי לחשוב שאולי זה הזמן להתחיל ללמוד. לא רציתי להתחיל את הלימודים בזום, ואם הייתי יודע מראש שזה יהיה המצב לא הייתי נרשם ובוודאי שלא עובר לדרום, אבל דווקא גיליתי שהלמידה בקרבת המכללה קלה יותר מאשר בבית ורציתי להרגיש את האווירה הסטודנטיאלית שכולם מדברים עליה. יש פחות פיתויים שאני צריך להתמודד איתם ופחות הפרעות לריכוז שלי. אני חייב לומר שלמרות הפחד מהלמידה מהבית והזום, הופתעתי לטובה מהמתכונת הנוכחית. יש אמנם קשיים, אבל זה לגמרי אפשרי ועדיף על לשבת בבית”.
שיאל עזרן, בת 23, עברה מתל אביב לבאר שבע. לומדת תקשורת ושיווק טכנולוגי
“הקורונה הביאה אותי למסקנה שהחיים שלי תקועים ולא מתקדמים, ולכן החלטתי שאני צריכה ורוצה ללמוד. השאיפה הראשונית שלי הייתה ללמוד בתל אביב אבל בעקבות המצב התעסוקתי הבנתי שאני לא יכולה גם להחזיק דירה במרכז וגם להיות סטודנטית. עברתי לדרום בידיעה שהלימודים יהיו בחלקם פרונטליים, ורק שבוע וחצי לפני הלימודים (במהלך בניית המערכת) הבנתי סופית שהלימודים יהיו מקוונים במלואם. אני נהנית לגור בדרום, אבל חסרה לי החוויה הסטודנטיאלית שציפיתי לה. חשבתי שתהיה אווירה חברתית גם באופן לימודי וגם באופן כללי, אך מצאתי את עצמי ‘מכריחה’ חבר’ה מהמחלקה להיפגש כדי לייצר את החברתיות שכל כך חסרה”.
איתי אוסקר, בן 25, עבר מירושלים לשדרות. לומד קולנוע ומשחק מול מצלמה
“סיימתי בספטמבר חוזה בדירה שלי בירושלים. זה היה לפני הסגר הגדול, ואי-הוודאות גרמה לי לעשות צעד ולהתחיל ללמוד דווקא עכשיו. תמיד ידעתי שארצה את המסלול הספציפי של משחק מול מצלמה בספיר, אבל יכול מאוד להיות שהמציאות זירזה את ההחלטה. העדפתי להישאר אופטימי ולהאמין שאולי נתחיל את השנה במכללה, או לפחות נהיה שם חלק מהזמן, והאופטימיות הזו בטוח השפיעה על להתחיל השנה. בהתחלה האווירה כאן בשדרות הייתה קצת שוממת והחוויה הסטודנטיאלית הייתה שונה משציפיתי, גם כי אני לומד רק פעמיים בשבוע בגלל השביתה. הזום מקשה עלינו להכיר אחד את השני, אנחנו מנסים לעשות כמה שאפשר אבל זה לא תמיד מספיק. התחלתי לעבוד כאן בשדרות, בעסק שמזמין אליו הרבה סטודנטים, וזה אחד הדברים שקצת משפרים את המצב. ככה או ככה, אני מעדיף להישאר אופטימי”.
טל בן שלמה, בת 25, עברה ממכבים רעות לקיבוץ דורות. לומדת תקשורת
“הסביבה שלי הייתה ממש נגד המעבר דרומה בהתחלה. ניסו להוריד אותי מזה ואמרו שזו לא תקופה טובה לעבור לגור לבד, ובטח שלא בדרום עם כל הבעיות הביטחוניות. אני שואלת את המקומיים כאן הרבה על איך מתמודדים במצבים כאלה של צבע אדום. הזום הרתיע אותי אבל יש בזה גם יתרונות – אני מרגישה שאני יותר ממוקדת בלימודים כשאני עובדת מהבית ואחראית על הלו”ז שלי. אני משתפת באינסטגרם שלי הרבה חוויות מהמעבר, והחברים שבהתחלה היו נגד שואלים אותי הרבה שאלות על האזור. אני בדרום כבר שלושה חודשים ובסך הכל טוב לי כאן, אבל לפעמים אני רואה כאלו שנשארו בבית של ההורים כדי לחסוך ואני חושבת לעצמי שאולי גם אני הייתי צריכה לעשות את זה. האנשים בדרום מקסימים ואני יודעת שבמציאת נורמלית הייתי נהנית כאן יותר. למרות שלא רע לי כאן, הייתי ממליצה לסטודנטים כמוני שמתחילים בספיר לחכות עם המעבר דרומה עד שנחזור לשגרה, או לפחות לדעת מראש למה הם נכנסים”.
טל שולמן, בן 22, עבר מפרדסיה לבאר שבע. לומד שיווק טכנולוגי
“אם לא הייתה קורונה כנראה שלא הייתי מתחיל ללמוד, אבל העובדה שאי אפשר לטוס ובעיות התעסוקה גרמו לי להחליט ללמוד כבר השנה. בגלל הנגיף די ציפיתי לחוויה שאני חווה – של חוסר במפגשים חברתיים וחוויה סטודנטיאלית מצומצמת – אבל אני בטוח שבלי הקורונה האווירה הייתה הרבה יותר תוססת. האמת היא שאני מאוד נהנה מהחוויה, הכרתי חברה טובים שאוהבים לעזור ויש קבלת פנים חמה גם מכיוון השכנים בבאר שבע, כך שאני מרגיש שההחלטה שלי הייתה נכונה. אני חושב שהמעבר מהמרכז לדרום עזר לי משמעותית, והעובדה שאני מתגורר במקום שונה לחלוטין ממה שציפיתי הכניסה אותי לפרספקטיבה שונה על התואר ועל הדרום גם יחד”.
