החשש להידבק בנגיף הקורונה הוביל אוכלוסיות בסיכון – ובהן חולות בסרטן השד, חולי סוכרת ומבוגרים מעל גיל 65 – להימנע מקבלת טיפול רפואי שגרתי. כך מתברר במחקר שערכו ד”ר שירי שאנן-אלטמן מאוניברסיטת בר אילן וד”ר ענבר לבקוביץ’ ממכללת אורנים, שהוצג החודש בכנס הסוציולוגיה במכללת ספיר.
כנס הסוציולוגיה בספיר – כל הכתבות
בתחילת משבר הקורונה, מערכת הבריאות המשיכה לעודד אנשים להגיע לתורים ולטיפולים השגרתיים שנקבעו להם. ואולם, לפי החוקרות, רבים מהם תפסו את המרפאות כמקום שבו ניתן להידבק בקורונה בסבירות גבוהה יותר. בחודש אפריל – כחודש לאחר פרוץ המגפה בישראל – הפיצו שאנן-אלטמן ולבקוביץ’ שאלונים בקרב נשים חולות בסרטן שד בשלבים שונים בקבוצות ייעודיות בפייסבוק. “רצינו לבדוק אם הן פונות וממשיכות לצרוך את שירותי הבריאות שהן צריכות כפי שהן עשו לפני הקורונה”, אומרת שאנן-אלטמן ל”ספירלה”.
על השאלון ענו כ-200 נשים בנות 18 ומעלה, שאובחנו כחולות בסרטן השד בחמש השנים האחרונות. לפי המחקר, עוד בשלביה הראשונים של המגפה כ-30% מהן כבר העידו שביטלו תור שנקבע להן. “אלה אחוזים מאוד גבוהים של ביטול תורים, שזה דבר מאוד אקטיבי”, אומרת שאנן-אלטמן. לצד זאת, המחקר גילה ירידה בקשר שלהן עם הרופאים המטפלים. לדברי החוקרת, “הייתה קריאה לנשים להגיע לבתי החולים, אבל אף אחד לא בדק איתן למה הן לא מגיעות, מה החסמים שלהן. הן צריכות לקבל טיפולים, צריכות להמשיך לראות את הרופא המטפל – זה אין ספק. למעשה, המחקר הראה שהיו כאן פחד וחרדה מאוד גדולים”.
אך לא רק נשים חולות בסרטן השד נמנעו מלהגיע לטיפולים. “במחקר מקביל שעשינו על חולי סוכרת ועל אנשים מבוגרים מעל גיל 65 מצאנו שאותם אנשים צורכים פחות שירותי בריאות בתקופת הקורונה”, אומרת שאנן-אלטמן. “מבחינת שיקולים של עלות ורווח, ‘העלות’ הזאת של לא להידבק בקורונה עלתה על ‘הרווח’ של קבלת טיפול רפואי שוטף”.
החוקרת מוסיפה כי יש לבחון את הצרכים הייחודיים של האוכלוסיות הללו, כדי לעודד אותן להגיע בכל זאת לטיפולים חשובים. אחת ההמלצות שלה היא להכין תוכנית מסודרת לטיפול באנשים עם מחלות כרוניות שלא מגיעים למערכת הרפואית בזמן משבר, ולא רק לצאת בקריאות כלליות. “למשל, עובדת סוציאלית יכולה לעשות בדיקה מעמיקה יותר ולהבין מדוע המטופל לא מגיע”, אומרת שאנן-אלטמן.
