שיחה בין חברים בליל הלינץ’ בבת ים – שבו קבוצת יהודים הכו נהג ערבי – הובילה את שחר שטיינר לפתוח קבוצה בפייסבוק. הוחלט לקרוא לה “הרוב המתון غالبية معتدلة”, בעברית ובערבית. “המטרה הייתה להקים קבוצה מגוונת, כי הבנו שאין לנו זכות קיום בלי זה”, הוא מתאר. “חלק מהעניין הוא להציג תמונת עולם מורכבת כדי לקדם ולייצר שותפויות ושיח”. לדבריו, הקבוצה נותנת גב לפעולות של חיים משותפים ומאבק באלימות גזענית. “הייתה פעילות מאוד יפה לפני כמה ימים שבה ניקו וסידרו עסק בבת ים שנהרס כליל בהתפרעויות שהיו שם”, מספר שטיינר.
“השותפות בין ערבים ליהודים הכרחית וחיונית מאוד גם מחוץ לקבוצה”, אומרת לין, תושבת באר שבע ואחת ממנהלות הקבוצה. לין, שמגדירה עצמה ערבייה-פלסטינית, היא אמא לשלושה ילדים קטנים, ומספרת על החיים בעיר שיש בה גם ערבים וגם יהודים – אך שאינה מוגדרת רשמית עיר מעורבת. “חיים כאן ערבים אבל אין לנו באמת שירותים או משהו שנותן לנו את ההרגשה שאנחנו יכולים להזדהות עם העיר”, אומרת לין. “אני רוצה שהילדים שלי ירגישו שיש להם עתיד במדינה ובעיר הזו, ושזה הבית שלהם באופן מלא”.
תוך פחות משבוע צברה הקבוצה תאוצה, והגיעה ליותר מ-20 אלף חברים – יהודים וערבים שהחליטו להניח את הדעות הפוליטיות בצד ולתת במה להיכרות של שני הצדדים, בתקווה שזה יוביל לקרבה ושותפות. עבור לין, הקבוצה היא מקום שבו היא יכולה להביע את עצמה ולהזדהות עם אחרים. “יש קול שאני רוצה שישמעו בתוך הקבוצה הזו וזה הנרטיב שלי כערבייה-פלסטינית במדינה”, היא מוסיפה. “בהזדמנות של קבוצה כזו שתקום אני אאחז בידיים, שלא תחמוק”.
סונדוס סראיעה, סטודנטית במכללת ספיר, הצטרפה גם לקבוצת ההנהלה של “הרוב המתון” ולוקחת חלק פעיל שם. היא מתרגמת טקסטים מערבית ועוזרת לקדם את הקבוצה ברשתות החברתיות. סראיעה מספרת שמרגע ששמעה על קבוצה של ערבים ויהודים שמנסים להרגיע את הרוחות, זה דיבר אליה. “לא כל הסטודנטים במכללה חשופים לקיום קבוצות כאלה שבוחרות לפעול ולהסתכל אחרת על המצב”, היא מצרה.
לדבריה, אסור לתת לתקופה הנוכחית ליצור קרע בין ערבים ליהודים, כי בסופו של דבר היא תחלוף ונחזור לחיות ביחד. “אני לא רוצה לחיות בפחד בכל פעם שאני יוצאת מהבית ולהסתכל סביבי”, סראיעה מסכמת. “לא רוצה שגם חברים שלי יצאו מהבית עם תחושות כאלה, בין אם זה ערבים או יהודים”. מבחינתה ההצטרפות לקבוצה מעודדת ונותנת תחושה טובה, אך גם בכך יכולה להיות טמונה אשליה. “עד שלא נראה שיש רוב מתון משני הצדדים שחושבים ופועלים אחרת, מבחינתי עדיין לא עשיתי את שלי”.
