“ר(ו)צים להיות מוגנים” – תחת הסיסמה הזו רצו ביום שישי בשבוע שעבר כ-150 בני אדם ביישוב צוחר, שבמועצה האזורית אשכול. מטרת המרוץ הייתה להעלות את המודעות למיגון החסר ביישובים בעוטף עזה: צוחר חורג רק במעט מטווח של 7 קילומטרים מהעוטף – שבו הממשלה הוסיפה מיגון וממ”דים למבנים. ישנם יישובים נוספים שנמצאים על קו התפר, ובהם צאלים, שדה ניצן, אוהד ומבטחים.
את המרוץ יזם חייל ביחידה מסווגת שחי בצוחר יחד עם חבריו בגרעין. גרעין החיילים במקום משתייך לעמותת “עם וארץ”, שלוחה של תנועת “אור” – תנועה להתיישבות בנגב ובגליל – ושל מדרשת “עין פרת” למנהיגות. חיילי הגרעין פנו עם היוזמה למועצה אזורית אשכול, שסייעה להם להוציא את האירוע לפועל. “אנחנו תנועה של חבר’ה צעירים שתוך כדי השירות הצבאי עוברים לגור במשימה התיישבותית בנגב או בגליל”, מתאר עמרי הלל, שאחראי על הגרעינים בעוטף עזה.
הלל מספר על הרגע שבו נפל לו ולחבריו האסימון שלתושבים אין ממ”דים – סבב אחרי סבב. את הבחירה דווקא במרוץ כמנוע להעלאת המודעות הוא מסביר כעשייה שהיא גם מחאתית וגם ספורטיבית – שמלכדת ומחזקת את משתתפיה. “אנחנו רואים פה המון אנשים וזה משמח”, הוא אומר.
גם אמיר אלקרינאוי, בן 21 מרהט שהגיע למרוץ, מסכים עם הלל. “אני חושב שהאירוע הזה מחבר בין אנשים”, הוא משתף. אלקרינאוי לומד במכינה בצוחר של עמותת “אחריי”, שמטרתה לשלב צעירים בדואים בשירות המשטרה והשב”ס. במבצע האחרון, אלקרינאוי היה בצוחר ומשפחתו ברהט – וגם להם לא היה ממ”ד. “בכל הדרום צריך להיות ממ”ד, בכל בית”, הוא אומר.
אך לא כולם אופטימיים. תושב העוטף שבחר להישאר בעילום שם הגיע אמנם למרוץ – אך חש שלא יימצא פתרון בקרוב. “אתמול ראיתי חדשות והייתה שוב כתבה על השרפות בעוטף”, הוא מספר. “תמיד בסוף מראיינים תושבים מהעוטף ומראים אותם מתלוננים”. לתחושתו, כבר שנים שהמסגור של תושבי העוטף הוא ככאלה שאוהבים להתלונן. “אני חושב שזו אחת הסיבות למה האירוע הזה היה פחות רלוונטי לאנשים מבחוץ”, הוא מסכם. “כבר פחות מרגישים סולידריות פה”.
בסוף 2008, החליטה ממשלת אולמרט לממן הוספת מיגון למבנים שהוקמו לפני 1992 ביישובים המרוחקים עד 4.5 ק”מ מגבול עזה. כעבור ארבע שנים הורחבה התוכנית ל-7 ק”מ. הפרויקט בעוטף נגמר ב-2014 עם 10,500 יחידות דיור שקיבלו מיגון צמוד – והמחיר הגיע למיליארד וחצי שקלים. “אולי נצליח להרחיב את התוכנית”, מייחל הלל. “זו אחלה החלטה שהממשלה החדשה תוכל לעשות”, הוא מוסיף. עם זאת, הלל מצהיר שהוא פה כדי להישאר – לא משנה מה. “אני חושב שאם אנחנו לא נהיה פה קו הגבול יזוז בצורה הכי פשוטה שיש”.
