צילום: אלמוג בוקר

"שומר העוטף": העיתונאי אלמוג בוקר על המאבק להעלות את עוטף עזה לסדר היום התקשורתי

כתב הדרום של ערוץ 13, שמתגורר בקיבוץ זיקים עם אשתו ושלושת ילדיו, הציף במבצע האחרון שיח ביטחוני ונפשי קצת אחר. בריאיון ל"ספירלה" הוא משתף למה הוא לא רואה בעצמו סמל העוטף, כיצד הפך לקולם של רבים ומדוע המאבק של תושבי העוטף עוד רחוק מלהסתיים

"אחד הדברים שקשה להעביר לאנשים שלא חיים כאן, זה למה כשיש צבע אדום פעם בחודשיים יש פניות למרכזי החוסן, או למה כשיש בלוני תבערה ילדים לא מצליחים לתפקד", מספר העיתונאי אלמוג בוקר, כתב חדשות 13 בדרום ומרצה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר. בוקר, שמתגורר בקיבוץ זיקים עם אשתו ושלושת ילדיהם, מודה שלא תכנן את המונולוג שהפך למדובר ביותר במהלך מבצע "שומר החומות", ובו תיאר את החוויות של תושבי העוטף. "זו פעם ראשונה שאנשים מעבר לגבולות העוטף חווים את הבטן הרכה של כולנו, השאלות הקשות והחרדה של הילדים", הוא מסביר מדוע הסרטון הפך ויראלי. "המונולוג הזה הציב מראה לאנשים שמעבר לגבולות העוטף ובמרכז".

המונולוג של בוקר

חוסר האמון של תושבי העוטף הלך והתחזק מאז החלו הפרות הסדר על גדר המערכת ושליחת בלוני התבערה מעזה ב-2018. במשך שלוש שנים מנסים תושבי העוטף לזעוק, אך נדמה שאין מי שיקשיב. "חוסר האמון הגיע לשיא במבצע האחרון כי פתאום כשיש ירי על ירושלים אז לא רק שמקשיבים – גם יוצאים למבצע רחב", אומר בוקר. הוא מדמה את משבר האמון לביצה, שכל פעם נסדקת עוד קצת. "המבצע הזה הוא הסדק הכי גדול ואני חושב שהוא יעמיק אם בפעם הבאה שיהיה ירי רקטי או בלוני תבערה לא נראה תגובה חריפה", הוא אומר. אך למרות הקשיים, הוא לא מאמין שאחרי המבצע יש יותר אנשים בעוטף שרוצים לעזוב.

במהלך המבצע כתב בוקר גם פוסט בעמוד הפייסבוק שלו על מרכזי החוסן בדרום. "אחרי שסיפרתי את הסיפור שלי היו פניות רבות למרכזי החוסן של אנשים שעד עכשיו לא פנו", הוא מספר, ומוסיף שאנשים רבים גם פנו אליו באינסטגרם, ביקשו עזרה ושאלו מה צריך לעשות ולאן כדאי ללכת. "חשוב שאנשים ידעו שזה לא בושה ללכת למרכז חוסן וזה חלק מההתמודדות שלנו", הוא מדגיש. "היום אני יודע לתווך את המצב לילדים שלי בצורה הכי טובה וגם אם הם עדיין מפחדים, הם מצליחים להתמודד עם זה באמצעות הכלים שאני קיבלתי במרכז חוסן".

לא רק בזירה הנפשית בוקר נאבק על שינוי המודעות הציבורית, אלא גם בזירה הלשונית. "עד לפני שנה וחצי המינוח היה 'אין נזק ואין נפגעים' ובעקבות פוסט שכתבתי יותר ויותר אומרים שאין 'נפגעים בגוף'", אומר בוקר. גם רבים מכלי התקשורת אימצו את המינוח, אבל לכתב חדשות 13 זה לא מספיק. "שינוי שטרם הושלם במאבק הוא שהרשויות והתקשורת אחרי כל אירוע גם יציינו במספרים כמה פנו למרכזי החוסן ובאיזו דרגת חומרה", הוא מוסיף. "בדיוק כמו שמד"א עושים כשהם מקבלים נפגעים".

בוקר מודע להצלחותיו התקשורתיות והתודעתיות גם בעקבות פניות אישיות משרים בכירים שסיפרו לו שדברים שאמר עלו גם בדיונים של הקבינט. "כשראש הממשלה אומר במסיבת העיתונאים אחרי הפסקת האש 'החיים בעוטף הם גיהינום', זו לא אמירה שהוא אמר לפני כן", אומר בוקר. למרות זאת, הוא מסייג ואומר שהוא עדיין סקפטי לגבי ההבטחות הביטחוניות. "אם הם באמת היו מיישמים את ההבנות והאמירות, אז אני לא הייתי שוכב על הרצפה במשך שמונה דקות בשמורת כרמיה כשמעליי מתעופפות רקטות, וקיבוץ בארי לא היה סופג פגיעה ישירה בשעה האחרונה של הפסקת האש".

בוקר מסכם ואומר שהמטרה שלשמה הפך לעיתונאי הייתה כדי לנסות ולהשפיע: "כשאתה מסקר אזור שהוא פריפריאלי זה מאוד מורכב לצעוק צעקה ושבאמת ישמעו אותה ותוביל לשינוי". הוא לא רואה בעצמו סמל של עוטף עזה, אלא מרגיש יותר כשליח. "נפלה בחלקי הזכות לקחת את הסיפור האישי שלי ולהשתמש בו כדי לעזור לתושבים להעביר את מה שהם חווים כל כך הרבה שנים".

מרכזי החוסן נמצאים במועצות אזוריות אשכול, שער הנגב, שדות נגב, חוף אשקלון ובשדרות. הם פועלים על מנת לתת תמיכה וסיוע מקצועי ליחידים, משפחות וקהילות המתמודדים עם מצבי משבר. במרכזים פועלים במשולב אנשי מקצוע, פעילים קהילתיים ומתנדבים והם מובלים על ידי משרד הביטחון ורשות החירום הלאומית. שותפים להם גם בין היתר גם משרד הבריאות, משרד החינוך, המשרד לשוויון חברתי והביטוח הלאומי.

סגור לתגובות.