את הכניסה לבית המשפט לא עיטר שמה של כבוד השופטת (בדימוס) נטע רות. שני מאבטחים עם חליפות ופרצוף קשוח לא בחנו את המתדיינים; לא נשמעו מהלומות הפטיש או תקתוקי המקלדת המהירים של הקלדנית החרוצה. כי המשפט הזה התנהל אמנם לפי כל הכללים – אבל הוא היה בכל זאת יוצא דופן.
זה קרה ביום שלישי, ה-10 במאי. במרכז הספריה של מכללת ספיר ניצבו אלה מול אלה, כמו בזירת אגרוף, סטודנטים חרוצים מהמחלקה למשפטים. האירוע: משפט-דמה, שנערך כחלק מלימודי הפרקטיקה בפרקליטות האזרחית. הפעם היה זה מועד החקירות במסגרת ההליך לדוגמה. הסטודנטים חולקו לשתי קבוצות – קבוצת התביעה וקבוצת ההגנה – וקיבלו לידיהם מקרה בדיוני. כל קבוצה הקימה “משרד עורכי דין” משלה כדי לייצג את “הלקוח” בהליך האזרחי.
כאשר השופטת רות נכנסה לחדר, עטויה בגלימתה המכובדת, אסופת שיער ומזג, קמו כולם על רגליהם. השופטת הזמינה את הנוכחים לשבת. שקט בבית המשפט! הדיון מתחיל.
מקרה הדמה שקיבלו הסטודנטים עסק בתובעת רונית שמיר, דיאטנית, תזונאית ואחות מוסמכת. שמיר החליטה לתבוע בית אבות ברעננה, בטענה שפוטרה ולא קיבלה את הזכויות המגיעות לה. בית האבות, מצדו, מכחיש כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים – וטוען להגנתו כי ההתקשרות ביניהם הייתה כשל ספק ולקוח. בלב הדיון עומדת אפליקציה לקביעת תוכנית דיאטה לגיל השלישי – שמיר טוענת כי היא פיתחה את האפליקציה הזו ולכן היא שייכת לה, ואילו בית האבות טוען שהאפליקציה שייכת לו.
“אתה עומד מול שופטת ותיקה ומנוסה, עם הרבה מאוד ידע, ניסיון ודעות מוצקות. יש ממד מאוד גדול של אי ודאות”
חקירת העדים נמשכה שעה שלמה. הסטודנטים משני צידי המתרס השתדלו להרשים את השופטת. “אתה עומד מול שופטת ותיקה ומנוסה, עם הרבה מאוד ידע ודעות מוצקות והרבה ניסיון ויש לה את הכיוונים והשאלות שלה. יש ממד מאוד גדול של אי ודאות”, אמר דולב דהן מצוות התביעה. יריב פרזון מצוות ההגנה מסכים כי אי אפשר שלא לחוש יראה במעמד הזה: ”אתה מגיע לשופטת שכבר שמעה הכל ומכירה את כל סעיפי החוק ופסקי הדין. אין מקום לטעויות של חוסר בקיאות. ברגע שאתה לא בקיא במה שאתה אומר, אתה מקבל ‘מכה על האף’, הערה מהשופטת שגורמת לך להבין שיצאת טירון”.
זו למעשה הייתה הפעם השנייה שבה התייצבו הסטודנטים מול רות, שכיהנה כשופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. פרזון מסביר שלדיון הזה, שלב חקירות העדים, קדם דיון מקדמי “שהיה מאוד קשה. שם הייתה טבילת האש הראשונה. היום אנחנו מגיעים הרבה יותר מוכנים”.
אך לשכנע את השופטת לא היה האתגר היחיד שעמד בפני הסטודנטים. הם נתקלו גם בעדים שלא ממש עשו להם הנחות – או ליתר דיוק, בד”ר עידו עשת, ראש בית הספר למשפטים במכללה והמנחה האקדמי, שגילם את העדים במשפט. במהלך החקירה שערך לו צוות התביעה, ניסה ד”ר עשת לשבור את המתח שחשו הסטודנטים, שהתנסו בדיון הקרוב ביותר למציאות של בית המשפט, בעזרת הומור. כשבסיום הדיון שאל אחד הסטודנטים את השופטת רות “עד כמה עורך הדין צריך להיות מנומס לעד?”, הוסיף עשת בחיוך “במיוחד כשהוא המרצה שלך”.
האם חששתם לחקור את ראש בית הספר למשפטים?
דהן: “אני לא חושב שיש רתיעה מיוחדת מלחקור את עידו, אולי להיפך. בגלל שהוא המרצה ומנהל את הפרקטיקה יש הנחה סבירה בסיסית שהוא לא יהיה לעומתי כלפינו מעבר לנדרש. זה משהו שאתה לא יכול אף פעם להיות בטוח בו במציאות, כשאתה חוקר עד של הצד השני. במקרה הזה אנחנו יכולים להסיק שעידו הוא לטובת ההליך, הלימוד. הוא לא סתם מתנגד. הוא איתנו וזה אפילו מקל”.
ספיר רונן מצוות התביעה: ”אני חושבת שגם עידו וגם השופטת השתדלו לכוון אותנו ולעזור לנו, נראה לי שבסוף ככה לומדים”.
כשהשופטת רות שאלה את הסטודנטים כיצד התכוננו לדיון, היא הופתעה לשמוע משניים מנציגי התביעה כי למדו גם מצפייה במשפט בין ג’וני דפ לגרושתו
הצדדים ניצלו כל רגע בחקירה, ידעו מתי להתעקש על כיוון מסוים ומתי להרפות, וניהלו קרב מוחות לא פשוט. לא פעם עצרה השופטת את הדיון במטרה להסביר לנוכחים בסבלנות על “מאחורי הקלעים” של דיונים מסוג זה בעולם האמיתי. מדי פעם החליפו השופטת והעד מבטים של “הורים גאים” שרוצים בהצלחת “ילדיהם”.
לאחר שהסתיים שלב חקירת העדים בירך עשת את הסטודנטים על העבודה הקשה שעשו. ”אין תחליף לניסיון הזה והיה יפה מאוד”, החמיא להם. כשהשופטת רות שאלה את הסטודנטים כיצד התכוננו לדיון, היא הופתעה לשמוע משניים מנציגי התביעה – בני זוג במציאות – כי הם למדו גם מצפייה במשפט המתנהל כעת בין ג’וני דפ לגרושתו אמבר הרד.
כבודה, איך התרשמת מהסטודנטים?
השופטת רות: ”הפרקטיקה יעילה מאוד בלימודי התואר. התרשמתי מאלו שידעו להרפות ולא להתעקש על כיוון החקירה, אלא ניהלו אותה בתבונה וניצלו את הזמן שעמד לרשותם. יש עורכי דין מנוסים שלא יודעים לעשות זאת”.
ומה איתכם, עורכי הדין, מה למדתם?
דהן: “כל הערה הכי קטנה של השופטת שאני יכול לרשום לעצמי בצד, כדי לא לחזור במשפט אמיתי על טעות שעשיתי כאן – זה יתרום לי מאוד”.
רונן: “קודם כל ברור שזה מאוד מלחיץ ומרגש, כי זה משהו שאנחנו מתנסים בו בפעם הראשונה. בכלל כל הסימולציה הזאת גורמת לך להכין את עצמך קצת יותר לצורה שבה את מדברת ומסגננת את הדברים”.
עומרי מימון מצוות ההגנה: “אני חושב שכמה שיותר ניסיון פרקטי זה חשוב, בסופו של דבר רובנו נהיה עורכי דין. אני אדם סוליסט וזה היה עבורי אתגר לעבוד כחלק מצוות, אבל כך יהיה גם בעתיד”.
“לדעתי הקורס רלוונטי לכולם. הייתי הופך אותו לקורס חובה לכל סטודנט למשפטים. אני חושב שזאת חוויה”
למעשה, הסטודנטים כבר קופצים למים של בית המשפט האמיתי: הם מתלווים לפרקליטים במחוז דרום וכותבים ביחד איתם כתבי הגנה או תביעה. “יצא לי אפילו לכתוב פעם אחת חקירת עדים ולהתלוות לפרקליטה ולראות איך היא בפועל עושה את זה. במציאות זה אחד לאחד כמו משפט הדמה”, סיפר פרזון. “לדעתי הקורס רלוונטי לכולם. הייתי הופך אותו לקורס חובה לכל סטודנט למשפטים. אני חושב שזאת חוויה”, הוסיף.
“הסטודנטיות והסטודנטים בפרקטיקה של הפרקליטות האזרחית הפגינו ידע רב, מוכנות והבנה של ההליך האזרחי במסגרת משפט הדמה”, סיכם עשת. “מערך הפרקטיקום של בית הספר, בהובלתם המצוינת של עורכי ועורכות הדין מהמגזר הציבורי ושל חברי וחברות הסגל של בית הספר למשפטים בניצוחו של עו”ד שלומי בלבן, מאפשר – לצד הקליניקות המשפטיות שלנו – למידה תוך התנסות והכרת הפרקטיקה המקצועית”.
