לאורך שנת הלימודים מכללת ספיר שוקקת חיים וקולות שיחה של סטודנטים ומרצים. אבל עם שקיעת השמש משתררת אט אט דממה ברחבי הקמפוס. רק ממקום אחד עדיין נשמעים היטב צלילים וקולות – אולפן 2128 בבניין 1.
אני נכנס לאולפן ורואה מולי סטודנטים וסטודנטיות, עייפים אמנם מיום הלימודים הארוך אבל מלאי ציפייה לקראת החוויה המוזיקלית שמצפה להם לתוך הלילה. אלה הם הסטודנטים בשנה ג’ במסלול פסקול, מוזיקה וסאונד לקולנוע שנערך במסגרת לימודי התואר הראשון באמנויות הקול והמסך. עיניהם נשואות ליוני דרור. השם לא נשמע לכם מוכר, נכון? אבל מירי מסיקה, עידן רייכל, דודו טסה וריטה מכירים אותו היטב.
דרור מנגן ברבים מכלי הנגינה שמלווים את שיריהם של הזמרים הללו ושל אמנים נוספים. יש לו בבית מעל ל-100 כלי נשיפה, ולמכללת ספיר הוא מביא עמו ניסיון של למעלה משני עשורים שבמהלכם חקר מוזיקת עולם ובעיקר לא הפסיק לנגן. ”אני מנגן על כלי נשיפה בערך מכל יבשת בעולם”, מספר דרור. ”מאפריקה והמזרח התיכון, דרך דרום אמריקה ועד אוסטרליה. בכל כמה שנים אני נדלק על כלי מסוים ומנסה ללמוד את התרבות שהוא מביא איתו. אט אט התמלא כל הבית שלי בכלי נשיפה מכל העולם”.
דרור הוא אחד מ-12 המוזיקאים שמשתתפים בסדנה “ז’אנרים על כלים מוזיקליים”, שמיועדת לסטודנטים להנדסת סאונד ונערכת במסגרת הקורס “ניתוח סגנונות מוזיקליים”. במקביל לעבודה עם הסטודנטים הללו, דרור ונגנים נוספים מלווים לאורך שנת הלימודים את הסטודנטים במסלול פסקול, מוזיקה וסאונד, ועוזרים להם להקליט את היצירות שהם מלחינים. את הקורס מוביל המרצה מרסלו פילבסקי. “אני נהנה לשמוע את היצירות של הסטודנטים שלי קמות לחיים”, אומר פילבסקי בחיוך. ”כשיוני דרור מגיע, בשבילי זה תענוג”
פילבסקי קובע לסטודנטים מסגרת מסוימת שהקטעים המוזיקליים שלהם אמורים לעמוד בה: ”זה צריך להיות מתאים באמת לסגנון שהם חוקרים, וידידותי לקריאה בשביל הנגן. אני גאה בסטודנטים שלי ובתוצרים שלהם, אבל הדרך עוד ארוכה”.
בזמן שהסטודנטים מכינים את האולפן לקראת הגעתו של דרור, אני משוחח עם אביב אדמוני (28). “שעות אולפן והעלות של הנגנים יקרות מאוד בדרך כלל. לכן אנחנו צריכים לבוא לאולפן הכי מוכנים שאפשר. אי אפשר לאלתר באמצע”, הוא מסביר.
ואיך אתם מתכוננים?
“לפני שהנגנים מגיעים אנחנו מוודאים שהכל מוכן ורק צריך ללחוץ על רקורד. האולפן של המכללה מאוד פגום וישן. יש דברים שלא פועלים כמו שצריך. לוקח לנו זמן לבדוק ולוודא שכל הציוד עובד”.
למרות העייפות מיום הלימודים המפרך, עומר אופק (30) בא בגישה חיובית ורואה בעבודה באולפן “מפעל להגשמת חלומות. בחרתי בסקסופון ואני מנגן אלקטרה סווינג. זה סגנון שאני מאוד מאוד אוהב. ותמיד רציתי לקבל הזדמנות לכתוב משהו בסגנון הזה. והנה זה קורה”.
שבע בערב. האולפן מוכן. הסטודנטים מחכים לדרור ומעבירים בינתיים את הזמן בנשנוש קרואסונים עם שוקולד, שאני די בטוח שאבד עליהם הכלח. כשדרור נכנס הסטודנטים קמים לעבוד. הם מכבים את האורות, דרור נכנס לתא ההקלטות ומתחילים. כל אחד מהסטודנטים עובד בתורו עם דרור על היצירה שכתב. כל שיר הוא עולם בפני עצמו.
כשדרור מתחיל לנגן משתררת דממה. כל הפרצופים העייפים שראיתי בהתחלה הופכים למוקסמים ומלאי אנרגיה. החדר מתמלא בצלילי זן מכושפים, שאותם מפיק דרור בעזרת כלי נשיפה יפני מבמבוק שנקרא שאקוהאצ’י. לקח לי בערך שלוש פעמים עד שהצלחתי לבטא את שמו של הכלי כמו שצריך. דרור מנגן יצירה שכתב הסטודנט מתן מרגולין לשאקוהאצ’י.
השעות עוברות ביעף. מוזיקת הזן היפנית מפנה את מקומה לצלילי ג’אז, מוזיקה אירית, מוזיקת כליזמר יהודית, אלקטרה סווינג ואפילו שירי דיכאון טורקיים. עילאי בן שבת (26) נרגש לשמוע את היצירה שכתב קורמת עור וצלילים: “זה מטורף. הלחנתי משהו והמוזיקאי מנגן אותו בשבילי”. עמית בן חיים (24) נהנית מהכימיה ששוררת באולפן: “אני מרגישה שאנחנו כולנו מאוד מוכשרים, מאוד מאוחדים וזה כיף לראות ככה את כולם חולקים את האהבה הזאת למוזיקה”.
לקראת אחת עשרה בלילה דרור מתחיל לקפל את הכלים. “שמע, זה קשוח כמה מהר שההקלטה נגמרת”, אומר ירין מזרחי (29). “אבל אז אתה נשאר שעות בחדר העריכה כדי לסדר את זה. היופי זה לראות שלכל אחד מאיתנו יש טעם שונה לחלוטין, זה מה שמייחד אותנו”.
יוני דרור, למה אתה מגיע לספיר כדי להקליט את היצירות של הסטודנטים? זה לא בדיוק הדבר הכי זוהר בעולם.
“זו שליחות. כשאתה מתעסק במוזיקה אתה לא הולך לזה בשביל הזוהר. אתה עושה את זה בשביל הנפש שלך. אני מאוד אוהב להעביר את הידע והניסיון שלי לאנשים שפתוחים לזה. ואפילו אם הסטודנטים חסרי ניסיון, אני תמיד יכול ללמוד מהם משהו חדש. גם הערב ממש נהניתי. לא הרגשתי שאני מנגן לסטודנטים. הסיפוק הכי גדול שיש לי זה לראות כמה שהם מקשיבים. זה עושה לי את היום”.
