עובדים רבים מתמודדים עם עבודה במרחק רב מהבית, אבל עבור סטודנטים שרק עכשיו יוצאים לשוק העבודה ללא ניסיון רב, הסיטואציה מורכבת הרבה יותר. “שמעתי הרבה את המילה ‘לא'”, נזכר טל. “התירוץ הקבוע היה חוסר ניסיון אבל בין השורות הבנתי שזה בגלל שאני גר רחוק”.
איך הבנת את זה?
“שאלו אותי שאלות כמו ‘אתה מבין שתצטרך לקום כל יום בחמש בבוקר ולנסוע שעה וחצי?’ או ‘אתה לא חושב שתהיה עייף מדי מהשגרה הזאת?’. כל מיני דברים שגורמים לך להבין שלא בא להם להתעסק עם מישהו שלא יוכל להגיע למשרד תוך רבע שעה על קורקינט”.
טל: “הבנתי שעם המחירים ההזויים של הדיור במרכז, עדיף לי להשאר בבאר שבע לתקופה, לחסוך כסף ולסבול נסיעות”
גם רוית, בוגרת תואר בעבודה סוציאלית שמתגוררת אף היא בבאר שבע, נתקלה בקושי דומה: “באמת שאין לי בעיה לנסוע שעה ועשרים דקות ברכבת לכל כיוון מאשר לשלם מחיר מטורף על דירה עלובה בתל אביב. אבל נתקלתי בחומה מצד המעסיקים. בריאיונות סיפרו לי על עובדים שהיו להם ושקרסו בגלל הנסיעות הארוכות לדרום וחזרה. אוקיי, אבל אני לא הם, תנו לי הזדמנות”.
לאחר אחד מהריאיונות, מספרת רוית, היא קיבלה הודעה שכבר לא השאירה מקום לספק. “כתבו לי ‘תודה שהגעת להתראיין אצלנו, מאוד התרשמנו אך החלטנו ללכת עם מועמד בעל זמינות גבוהה יותר. בהצלחה בהמשך הדרך’. הייתי בשוק. בוא, זו חברת השמה לגיוס כוח אדם, אין סיבה שאני צריכה להיות ‘זמינה’ מעבר לשעות העבודה. מה זה משנה שלוקח לי יותר זמן להגיע לעבודה ולחזור הביתה? אני באמת לא מבינה את זה”.
רוית: “אחרי הריאיון כתבו לי ‘מאוד התרשמנו אך החלטנו ללכת עם מועמד בעל זמינות גבוהה יותר’. מה זה משנה שלוקח לי יותר זמן להגיע לעבודה ולחזור הביתה?”
פזית, מגייסת באחת מחברות ההייטק באזור תל אביב, מודה שקיימת אפליה כלפי מועמדים שגרים מחוץ לגוש דן: “זה לא שאנחנו חושבים שהם לא מוצלחים או לא מוכשרים. פשוט נכווינו מכמה מועמדים שגרים רחוק שלא הצליחו לעמוד בקצב”.
לפזית חשוב להדגיש: בחברה שהיא עובדת בה יש כמה עובדים שאינם גרים במרכז הארץ: “באמת שאין פה אפליה. כן, אם יעמדו מולי שני מועמדים בעלי כישורים וניסיון דומים, אבחר במועמד שגר קרוב יותר. אבל אם במקרה המועמד שגר רחוק עולה בכישוריו על המועמד שגר קרוב, כמובן שנעשה את הבחירה שלנו על סמך הנתונים האלה בלבד”.
בשנים האחרונות מצב התעסוקה בדרום אמנם טוב משהיה – בבאר שבע נפתח פארק ההייטק גב-ים נגב, בירוחם מוקם אזור לתעשיית ההייטק, והחממה הטכנולוגית InNegev בלהבים מתרחבת – אבל עדיין לא מדובר בשפע משרות כמו שמציע גוש דן.
“אחרי כמה חודשים של חיפושים במרכז פשוט התייאשתי והתחלתי לעבוד בסטארט אפ קטן בבאר שבע”, מספר טל. “זה לא מה שכיוונתי אליו בדיוק אבל לפחות אוכל לצבור קצת ניסיון. אחר כך אוכל להתקדם לכיוון עבודה במרכז ונראה מה יהיו התירוצים שלהם הפעם, כשכבר לא אהיה חסר ניסיון”.
גם רוית נאלצה להתפשר לעת עתה על מנת לאפשר לעצמה את העבודה שהיא רוצה וגם לשכור דירה במחיר הגיוני. “החלטתי שאני עוברת לאשדוד”, היא מספרת. “לא בדיוק מרכז ולא בדיוק דרום, איפשהו באמצע. אשדוד עדיין יותר יקרה מבאר שבע אבל לא יקרה כמו תל אביב. הצלחתי להתקבל לעבודה בחברה שיושבת בראשון לציון”.
אצל רוית, הקושי מתבטא גם בפן המשפחתי. “לא רציתי לעזוב את באר שבע גם בגלל המשפחה”, היא אומרת. “אנחנו משפחה מאוד גדולה וקרובה וכולם גרים בבאר שבע. עכשיו הרבה יותר קשה לי להיפגש איתם על בסיס קבוע וזה מאוד חסר לי. תאמין לי שאם הייתי נוסעת לעבודה מבאר שבע, לא הייתי קורסת כי הייתי יודעת שבסוף יום ארוך של נסיעות אני רואה את המשפחה שלי. הם תמיד נותנים לי כוחות ומחזקים אותי”.
