35 סטודנטים וצעירים בחרו להתגורר בכפר הסטודנטים במושב יכיני שבעוטף עזה – גם לאחר אירועי שבעה באוקטובר (גילוי נאות, אני חלק מכפר הסטודנטים ביכיני בשלוש השנים האחרונות). הכפר, המופעל על ידי עמותת “איילים”, מציע לצעירים ולצעירות מגורים מסובסדים ומלגת לימודים בתמורה לעשייה קהילתית, במטרה לחזק את ההתיישבות באזור. הצעירים והצעירות המגיעים לחיות בכפר מנהלים חיי קהילה הכוללים ערבי קהילה, חיבור למושב שבו הם מתגוררים ובכך מחזקים את הקהילה המקומית ואת האזור כולו.
בשנה שלפני המלחמה, נרשמו לכפר הסטודנטים ביכיני 27 צעירים וצעירות. בעקבות המלחמה רבים החליטו שלא לחזור לאזור. אולם, בשנת הלימודים הנוכחית, למרות ואולי אף בגלל המצב בעוטף, החליטו 35 צעירים וצעירות – מרביתם סטודנטים במוסדות השונים בקרבת יכיני – לעבור לגור בקהילת הצעירים של איילים. אך למרות בחירתם האמיצה להישאר בקו העימות, הם נאלצים להתמודד עם בעיה חמורה: מחסור במרחבים מוגנים תקינים וזמינים, כשלצערם למרות הבטחות חוזרות ונשנות – לא חל כל שיפור במצב.
דניאלה, סטודנטית בכפר: “הובטחו הרבה הבטחות אבל בפועל לא היה שינוי. המצב נשאר די סטטי. במושב הוסיפו מיגון, אבל אצלנו זה לא ככה”
בכפר הסטודנטים פזורים שישה מרחבים מוגנים שאמורים בעת סכנה לשמש כמחסה בטוח לדיירים. אך ששת המרחבים המוגנים העומדים לרשות הסטודנטים אינם תקינים או שאינם זמינים למרבית הסטודנטים. המרחבים המוגנים מחולקים לשני סוגים. לחלק מהמרחבים בכפר מרחבים יש כניסה ספירלית, בנוסף לדלת פנימית שניתן לנעול מבפנים בעת הצורך. ברחבי הכפר מפוזרים שלושה מרחבים מסוג זה. עם זאת, מבדיקת ספירלה נמצאו מספר ליקויים: שניים מתוך שלושת המרחבים האלו נמצאים אחד בסמוך לשני. לכן, בטווח הזמן רק שלוש דירות מתוך 20 דירות הסטודנטים נמצאות במרחק סביר ממרחב מוגן.
בנוסף, נמצא שבאחד מהם חסרה דלת. ואילו בשני המרחבים האחרים הדלת לא נסגרת כראוי. אחד הסטודנטים הגרים בכפר הביע חשש כי בשל הכניסה המסורבלת למרחב המוגן הוא יכול להיפצע, שכן ברגע שיש אזעקה אנשים נוטים לרוץ ולא פעם נפצעים בדרך למרחבים המוגנים.
בנוסף, ברחבי הכפר יש שלושה מרחבים מוגנים מסוג אחר – וגם הם לא יכולים לשמש מיגון לסטודנטים המתגוררים בכפר. אחד מהמרחבים המוגנים מסוג זה לא נגיש להגיע בטווח הזמן של 15 שניות. מבדיקה שערכתי עלה שזמן הריצה מהדירות של הסטודנטים למרחבים המוגנים עולה על 15 שניות ברוב מוחלט של המקרים (ממוצע של 19 שניות). כמו כן, המרחב משמש גם בתור חלל אחסון למערכת ההתרעה “צבע אדום” של פיקוד העורף – מה שמצמצם את מספר האנשים שיכולים להיכנס אליו בעת התרעה.
ליקוי נוסף שנמצא: מרחב מוגן אחר מסוג זה משמש גם בתור חדר כביסה שיתופי – מה שמצמצם גם בו את מספר האנשים שיכולים להיכנס בעת הצורך. אך חמור מכך – הדלת במרחב מוגן זה לא נסגרת. המרחב המוגן השלישי והאחרון מסוג זה נסגר בקושי רב, כנראה בשל בלאי טבעי וחלודה על הדלת החיצונית. אך הבעיה העיקרית במרחב הזה זו העובדה שהוא פשוט לא נגיש בזמן המוקצב לאף אחת מן הדירות בשל מיקומו – כפי שעלה בבדיקה עצמאית.
נפגשתי עם תאיר, דניאלה, רון, ירין וטלאור – חמישה מדיירי הכפר – במטרה לשמוע מהם על המצב. דיירי הכפר טוענים כי המרחבים המוגנים פרוסים בצורה לא מאוזנת. עבור חלק מהסטודנטים – כמו טלאור שהגיע מהצפון – נושא המיגון כלל לא היה שיקול בבחירת מקום המגורים. “לא עלה לי לראש בכלל”, הוא מודה. “רק אחרי ה’צבע האדום’ הראשון שלי התחלתי לחשוב על זה”.
תאיר, סטודנטית הגרה בכפר: “הדלת לא נסגרת כמו שצריך, הכול שם מסריח. אם היינו פה בשבעה באוקטובר והיו פה מחבלים – לא היה לנו דרך להגן על עצמנו בשום צורה”
“אם אני ישן ויש אזעקה – אני לא אספיק להגיע”, מסביר ירין, סטודנט למדעי המחשב הגר בכפר הסטודנטים ביכיני. לדבריו, הפתרונות לא חייבים להיות מורכבים: “לא צריך משהו גדול, משהו קטן לשני אנשים. אפשר לשים מיגונית בין שתי דירות. לא צריך להשתגע”.
“הדלת לא נסגרת כמו שצריך, הכול שם מסריח. סביר להניח שאני אשאר בדירה”, אומרת תאיר ביחס למצב המרחבים המוגנים הקיימים. לפני שעברה לכפר הסטודנטים ביכיני התגוררה תאיר בשדרות, והיא מספרת שהמצב בעיר הסמוכה שונה לחלוטין: “בשדרות אין דירות ללא ממ”ד, ויש דירות בודדות ושכר הדירה שלהן הוא 500 שקל בלבד. אם היינו פה בשבעה באוקטובר והיו פה מחבלים, לא היה לנו דרך להגן על עצמנו בשום צורה”.
מבדיקת ספירלה עולה שמחירי הדירות המוצעות לסטודנטים בשדרות מגוונים – ניתן למצוא דירות שעלות שכירות חודשית בהן עומדת על 566 שקל כולל אחזקה במתחם המגורים ב”פרץ סנטר”, אחד ממתחמי הקניות בעיר. בדירות בפרץ סנטר אמנם אין ממ”דים פנימיים, אך המחיר הנמוך בשילוב עם קרבה של ממ”דים למספר דירות מתאים לטענה של תאיר.
למרות הבעיות – נחושים להישאר
למרות שהסטודנטים משלמים ארנונה למועצה האזורית שער הנגב ואף משלמים מיסי ועד מקומי למושב, הם חשים מוזנחים. “בגלל שאנחנו בסופו של דבר דיירים זמניים, יש תחושה שלא צריך להבטיח לנו הבטחות כי אנחנו לא באמת מהווים כוח פוליטי”, מסבירה דניאלה. “אנחנו גרים בקרוואן”, מדגיש טלאור את הבעייתיות. “מספיק שנופל פה משהו 10 מטר לידינו ואנחנו נחטוף רסיסים. זה גבס”.
חרף המצב המורכב, הסטודנטים נחושים להישאר. “יכיני זה הבית”, אומר רון, סטודנט שנה שלישית. “אם הייתי עוזב אז חמאס ניצחו. אני פה בשביל להישאר”. עם זאת, רון מעלה חשש לגבי הטיפול בסוגיית המיגון: “יש מצב שזה טיימינג כי כאילו כרגע יש שקט. הכול טוב. אם יש אזעקה פה ושם אז סבבה. אבל אם חס וחלילה קורה עוד פעם מקרה כמו שבעה באוקטובר, אז אולי פתאום יגידו ‘אוקיי, צריך לשנות פה'”. תהייתו של רון על כך שאולי זה עניין של תזמון שחלף, מגבירה את התחושה המעיקה כי נגזר על הסטודנטים בכפר “לחכות” להסלמה נוספת כדי לקבל מענה ראוי או יחס.
בעקבות פנייה בנושא לעמותת איילים ביוני האחרון, זו התגובה שהתקבלה מליאור מור יוסף, מנהל מרחב דרום באיילים: “אחרי שבעה באוקטובר אכן עלו חששות מהסטודנטים בנוגע למיגון בכפר. בעיקר בעניין כמות המיגוניות. בהמשך לדברים היינו בקשר עם הרבש”צ של יכיני ועם קב”ט המועצה וניסינו להבין מה ניתן לעשות כדי להוסיף עוד מיגוניות במתחם הכפר. היו שיחות רבות וסיורים בכפר, אך לצערי לא הסתייע בידינו עד כה להביא מיגוניות נוספות למתחם הכפר. עדיין מתקיימות פגישות בנושא כדי לראות איך אפשר לסייע”.
יותר מחצי שנה חלפה מאז, החל מחזור חדש בכפר הסטודנטים ביכיני – אך הדברים עומדים במקום. עם כניסתו של ראש מועצה חדש לתפקיד, ובחירות חדשות לוועד ביכיני, הסטודנטים מקווים שסוגיית המיגון תקבל סוף סוף מענה הולם. בינתיים, הם ממשיכים להתמודד עם מציאות ביטחונית מורכבת, כשהפתרונות הקיימים רחוקים מלספק מענה מספק.
אודי מיכה, רכז הקהילה ביכיני: “צריך להביא לכאן מישהו שייתן מענה ראשוני, המצב הנתון עכשיו נראה רע מאוד. דרכי הגישה זה משהו שצריך לטפל בו באופן מיידי”
מיכיני אמנם לא נמסרה תגובה רשמית, אך בעקבות הפנייה שלנו הגיע תוך מספר ימים אודי מיכה, רכז הקהילה החדש של המושב לסיור בכפר הסטודנטים. מיכה הדגיש את הצורך הדחוף בשיפור המיגון והגישה בכפר הסטודנטים. הוא הציע לערב את פיקוד העורף, הרבש”צ והוועד המקומי, כדי לבחון את האפשרות להצבת מיגוניות, ניקוי המקלטים ושיפור דרכי הגישה. לדבריו, “צריך להביא לכאן מישהו שייתן מענה ראשוני, המצב הנתון עכשיו נראה רע מאוד”. מיכה התחייב להעלות את הנושא בפני הוועד, וציין כי “דרכי הגישה זה משהו שצריך לטפל בו באופן מיידי”.
למחרת ביקורו, עדכן מיכה שהתקיימו שיחות עם הוועד ועם הרבש”צ, והוחלט להזמין קצינה מפיקוד העורף לסיור בכפר במטרה לקדם את נושא המיגוניות. לדבריו, במידה ולא יתקבל מענה רשמי, ייבחנו אפשרויות לגיוס תרומות לצורך הצבת מיגוניות. מיכה ציין שמדובר בתהליך שייקח זמן, אך הבטיח: “אנחנו נהיה על זה”.
את הטענות המובאות בכתבה העלינו בפני עמותת איילים, המפעילה את כפר הסטודנטים, ובפני מועצה אזורית שער הנגב (פנינו גם לדוברות וגם למחלקת הביטחון) – אך טרם נמסרה מהם תגובה. אם וכאשר תהיה כזו, נפרסם אותה. כמו כן, ניסיונות לקבוע פגישה עם אחראי הביטחון במועצה לא צלחו נכון לעכשיו.
