מרצים וסטודנטים במכללת ספיר השתתפו אתמול (ד’) ביום עיון שמטרתו להיאבק למען תנאי ההעסקה של עובדי הניקיון, ולמעשה של עובדי הקבלן בכלל. בדיון הביעו חלק מעובדי הניקיון במכללה תסכול מהנסיונות לשנות את מעמדם בעבר, והביעו ספק לגבי הצלחת המאבק. בנוסף, הם שאלו את מארגני האירוע מה רוצים להשיג, בטענה שהרצאות לא מועילות בשום צורה.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישנם 250 אלף עובדי קבלן במשק המועסקים בענפי השמירה והניקיון בישראל. החוק קובע כי אלה המעניקים שירותים בתחומי שמירה, אבטחה וניקיון הם היחידים הנכללים בחוק קבלני השירות. משמעות החוק היא שהלקוח שרוכש את השירותים לא מפקח על העבודה, על התנאים או על העובדים.
דוד (שם בדוי) ביקש לדעת אם המעבר להעסקה ישירה ישמר את שכרו הקיים, והוסיף: “אני עובד פה שבע שנים, התנאים של הקבלן הם טובים”. לעומתו, יונה (שם בדוי), העובדת במכללה זה 16 שנים, אמרה: “אם אני אעבוד דרך המכללה אולי אקבל תשלום כמו שצריך ולא כפי שהקבלן עושה, משלם פחות ממה שצריך. אולי אם נתאגד יחד נצליח לחולל שינוי”.
תמי רזי, מרצה במכללה, הביעה תמיכה במאבק ואמרה: “נעשתה עבודה במשך כמה שנים לקידום המעבר להעסקה ישירה בהתייחס לעובדי ניקיון ועובדי הקבלן בכלל”. רזי ציינה כי ישנם גם מרצים רבים שמועסקים כמו עובדי קבלן ומפוטרים כל ארבעה חודשים.
צילום מסך מפוסט של אגודת הסטודנטים
סוזי יפרח, עובדת במכללה זה 21 שנה ובאחרונה החלה לפקח על הניקיון. לדבריה, החיסרון הגדול במעבר להעסקה ישירה הוא חוסר הגמישות מבחינת הגיל, לאור המגבלות על עבודה גיל הפנסיה. היא ביקשה לדעת על איזו אוכלוסייה מדברים כאשר מתייחסים לשינוי במעבר להעסקה ישירה ומדוע מצב זה בעייתי.
“אם היה כל כך טוב בהעסקה ישירה, אז למה כל המפעלים עברו לעובדי הקבלן”
בדומה ליפרח ישנם עובדים נוספים שחוששים מהמעבר האפשרי. אחד מהם הוא אלברט נופסי, שכיהן כראש ועד עובדים בשער הנגב וכיום ממלא מקום ואחראי על עובדי הניקיון. “אם היה כל כך טוב בהעסקה ישירה, אז למה כל המפעלים עברו לעובדי הקבלן?”, שאל והבהיר כי ברצונו להישאר עובד קבלן. “בהעסקה ישירה לא מקבלים אנשים מגיל 66 וכאן כל העובדים מבוגרים”.
הבדלים בין עובדי קבלן לעובדים בהעסקה ישירה: צילום מסך
לילי מונדקה, מרצה במחלקה למדעים במכללה, לקחה גם היא חלק בדיון ואמרה שישנה קבוצה שלמה של עובדי קבלן שאינה מוגדרת כמו המשגיחים בבחינות ושיש להתאים את התנאים שלהם לאלו של המשגיחים. יעלה רענן, מרצה ופעילה פוליטית, הקפידה לציין שתדאג כי לא יקרה מצב שהם יישארו בלא כלום: “ההצלחה שלכם היא גם ההצלחה של החברה הישראלית כולה. יש לאנשים אינטרס שזה לא יקרה”, הזהירה.
צילום: אנווה אייצ’או
נועה לוי, מארגון סטודנטים למען עובדים (סל”ע) הפועל בשיתוף עם ההסתדרות, אמרה כי הם “פועלים לקידום העסקה ישירה, אני מקווה שהשיתוף פעולה הזה יצליח”. בכל זאת, ביום העיון עיקר הדיון הוקדש למאמצים של מרצים וסטודנטים לשכנע עובדי קבלן שכדאי להם לצאת למאבק ולעבור להעסקה ישירה. משמע, להצטרף למכללה ולקבל תנאים טובים עם מחויבות וחוזים. אך עדיין עובדים רבים לא האמינו שדבר זה באמת עלול לקרות, ואף לא היו מוכנים להקשיב לכל אורך המפגש. כך נקטע לו יום עיון שאורגן על ידי סטודנטיות מהמחלקה לעבודה סוציאלית, שקיוו לשפר את תנאי העבודה.
