יותר ויותר צעירים בשנים האחרונות מנסים לפרוץ את גבולות העבודה המשרדית, ולנצל את הכישורים והתחביבים שלהם כדי להקים עסק עצמאי. דור ביידר, סטודנט במחלקה לתקשורת במכללת ספיר, קיבל את הרעיון להקים עסק עוד בשנה הראשונה שלו ללימודים. “כל החיים ברחתי מלעסוק בדברים שאני אוהב כי פחדתי שלא יגיע מזה כסף. אבל עם הזמן ראיתי שככל שהתעסקתי בדברים שאהבתי ככה נשאבתי לזה יותר”. לדבריו, “בשנה הראשונה ללימודים נגענו ב’פוטושופ’ וב’פרימייר’, שהן שתי תוכנות עיצוב ועריכה. זה היה קורס בסיסי, אבל התחברתי לזה והרגשתי שאני רוצה ללמוד עוד”. ביידר מספר שהתחיל ללמוד עריכה לבד דרך היוטיוב, פורומים ואתרים נוספים שרובם היו חינמיים. הוא התמקצע יותר ויותר, והעבודות התחילו להגיע. “בהתחלה חברים ביקשו ממני עבודות, וזה הגיע לחברים שלהם שאהבו מה שעשיתי. משם כבר ייצרתי תוכן משלי ומכרתי אותו”. עם הזמן הצורך בחשבוניות הלך וגדל – וביידר מצא את עצמו פותח עסק משלו.
כמו ביידר, גם שאמה אל-אעסם – סטודנטית במכללה וחובשת במגן דוד אדום – מספרת שהתחביב לעיצוב אופנה מעסיק אותה שנים רבות. “כשלמדתי בתיכון היה לי רצון תמידי לעצב בדים אופנתיים”, היא מספרת. “יום אחד אמרתי לאמא שלי ‘אני צריכה מכונת תפירה חדשה ומקצועית'”. כשקיבלה אותה, הצטיידה בבדים ובחומרים והתחילה לעבוד: “למדתי הכל מאפס, לא נעזרתי באף אחד”. אל-אעסם התמקצעה בבגדים שמתאימים לנשים ונערות מוסלמיות, עם בדים ועיצובים ייחודיים. כיום מגיעות אליה נשים ונערות מכל הארץ, והיא מקבלת גם פניות מחו”ל. “מדברות איתי נשים ממצרים. כשאני נוסעת לסיני או לטאבה אני לוקחת איתי את הבגדים במזוודה ומביאה להן”. אחרי שבע שנים של ניסיונות והצלחות, ועם ביקוש הולך וגובר לבגדים שלה, החליטה אל-אעסם לפתוח עסק משלה – בתור מעצבת אופנה עצמאית. “אני מבינה מה נשים מחפשות ואיזה סגנון אופנה הן רוצות, ואני מעצבת את זה”, היא אומרת.
בשונה מביידר ואל-אעסם, שחשים שהגיעו באופן לא מתוכנן לפתוח עסק משלהם, טליה מדר תמיד רצתה להקים עסק משלה. מדר, סטודנטית במכללה האקדמית אשקלון, התחילה לתכנן זאת עוד בימי המלצרות והעבודות המזדמנות שלה. “רציתי עסק שיהיה לי כיף להתעורר אליו בבוקר, שיש בו אמנות ושמחה. בתיכון למדתי אמנות פלסטית, אז התלבטתי בין עסק של פרחים לבין בלונים. בסוף החלטתי – עיצוב בלונים”.
אביה הביא לה בפעם הראשונה שקית של בלונים ורודים, גז הליום וסרטים. משם העסק רק הלך והתרומם. “לא ידעתי שיהיה כל כך הרבה ביקוש”, היא אומרת. מדר פתחה עמוד אינסטגרם שבו כ-3,000 עוקבים. את ההצלחה שלה היא מייחסת לקו האמנותי שהיא דובקת בו: “אנשים מזהים את הסידור שאני עושה ואת האמנות שיצרתי. אני לחלוטין מאמינה שבלונים זה אמנות”.
אך בהקמת עסק עצמאי יש גם לא מעט קשיים, במיוחד סביב הגדלת מעגל הלקוחות. “שכיר זה אדם שמגיע לעבודה שלו וברגע שהוא מסיים, אז החיים האישיים שלו מתחילים”, אומר ביידר. “בעסק עצמאי לעומת זאת צריך לרדוף כל הזמן אחרי לקוחות כדי שיחזרו, ואם הם לא חוזרים צריך להביא לקוחות חדשים”.
גם משבר הקורונה היווה אתגר. אל-אעסם מספרת שכמו עסקים רבים, הקורונה הסבה לה נזק כלכלי כדול. “כמעט לא היו לי לקוחות שנה וחצי. האולמות נסגרו אז לא היו אירועים וחתונות, לא חגגנו חגים. ישבתי זמן ארוך בלי לתפור ובלי להכניס כסף. זה היה קשה”. ואולם, היא אומרת שהיא לא נתנה למצב לשבור אותה, ודווקא בתקופה הזו החלה לעבוד על גזרות חדשות ולפרסם אותן באינסטגרם. “ישבתי מול מכונת התפירה וחשבתי על רעיונות חדשים, יפים ואופנתיים. אמרתי לעצמי ‘את חזקה, את תיקחי את התקופה הקשה הזאת כדי להמשיך ולהשתפר'”.
בניגוד לאל-אעסם, ביידר מספר שהקורונה דווקא תרמה לעסק שלו. “היה לי פתאום יותר זמן להשקיע בזה ולהגדיל את מעגל הלקוחות שלי. העובדה שלמדנו מהבית גם עזרה לי לעבוד יותר מול המחשב ולתכנן את הזמן שלי איך שאני רוצה”. גם למדר הביאה הקורונה לקוחות רבים: החנויות היו סגורות, והביקוש לעסקים קטנים שעושים משלוחים רק גבר. “אנשים לא יכלו לעשות את זה בעצמם, אז הם פנו אליי”, היא אומרת.
למרות הסיכונים, ביידר אומר כי הוא מרוצה מכך שיש לו עסק עצמאי. “בסופו של דבר זה כיף שיש לך עסק שהוא השם שלך, שאתה יכול לעשות בו את מה שאתה רוצה ובעיקר – אתה מנהל את הזמן שלך באופן שאתה רוצה”. גם טליה אוהבת את הגמישות בעבודה. “לפני שהייתי סטודנטית יכולתי לעבוד גם עשר שעות ביום. כשהפכתי לסטודנטית כבר ידעתי כמה להשקיע, מתי לענות ומה נוח לי. זה נחמד לתכנן לפי הזמן שלי”. אל-אעסם אומרת שעבורה, זו הייתה ממש הגשמת חלום. “לפני עשר שנים חלמתי להיות תופרת, והנה אני כבר עם עסק משלי בגיל 28. חשוב לעבוד לאט אבל נכון”, היא מציעה.
