מאת נעה פישר
עמותות בכל העולם ובישראל בפרט מספקות מזון לנזקקים, הכולל לעיתים מתן מזון יבש או ארוחה חמה. מעשה זה מבורך, אך נשאלת השאלה מדוע עמותות רבות מספקות מזון מן החי? האופציות המגוונות שהעולם מן הצומח יכול לספק יכולות להשביע ולהזין את הסועדים באותה המידה בדיוק ואף יותר, ובאותה הנשימה גם לא לגרום למוות וסבל של בעלי חיים.
בישראל עמותות רבות המחלקות מזון לנזקקים, מסתמכות בעיקר על תרומות של מוסדות ושל אנשים פרטיים, הנעזרים במתנדבים לחלוקתו. רוב העמותות הללו מחלקות ארגזים עם מזון בסיסי “יבש”, הכולל בין היתר שמן, סוכר וקופסאות שימורים, וחלק מהן מחלקות מזון מבושל, שאותו מכינים מתנדבים. אך באיזו מידה יש חשיבה בקרב ראשי העמותות והארגונים בישראל לגבי מתן מזון מזין ומאוזן מבחינה בריאותית? האם בהחלטה על איזה מזון לספק לנזקקים נלקחת בחשבון שאלת המוסריות?
תעשיית המוצרים מן החי אכזרית מאין כמותה. קשה לתאר במילים את המסע רצוף הסבל שעוברת כל חיה בתעשייה זו, שמטרתה היחידה היא להרוויח כסף. בישראל בלבד מומתים בכל יום בממוצע מיליון בעלי חיים בתעשיית המזון מן החי. בניגוד למה שרבים חושבים, גם כאשר אוכלים ביצים וצורכים חלב לוקחים חלק בהמתה, שכן כל תרנגולת שמטילה ביצים וכל פרה שחולבים אותה יגיעו בסופו של דבר לצלחת של מישהו. החיות בתעשיית הביצים והחלב מנוצלות עד שאין להן יכולת לספק יותר את המוצר ואז הן מגיעות לבית השחיטה. תרנגולת בטבע מטילה 12 ביצים בשנה ויכולה לחיות עד 15 שנים. בתעשיית הביצים תרנגולת מטילה 300 ביצים בשנה וחיה כשנתיים. עגל יונק מפרה חמישה ליטרים ביום ותוחלת החיים שלה מגיעה ליותר מ-20 שנה, בתעשיית החלב פרה חיה כחמש שנים וחולבים ממנה כ-50 ליטר חלב ביום. כל זה בלי אפילו להתייחס לתנאי הגידול המזעזעים וההתעללות הקשה שהחיות אלה חוות כל יום.
בניגוד למיתוס הרווח, תזונה מאוזנת הנמנעת ממוצרים מן החי מכילה את כל אבות המזון שהגוף זקוק להם
רבים חוששים כי אכילה מתמדת של מזון טבעוני עשויה לפגוע בבריאות, אך למעשה טענה זו מופרכת פעם אחר פעם. לפי שורה ארוכה של מחקרים, בקרב טבעונים נמצא שיעור נמוך יותר של תחלואה בסוכרת, במחלות לב וכלי דם ובסוגי סרטן נפוצים. הסיבות העיקריות לכך הן שיעורים נמוכים יותר של השמנת יתר ולחץ דם גבוה, ורמות נמוכות יותר של הכולסטרול “הרע”, המצוי במזונות מן החי. מזונות מהחי מכילים גם שרידי כימיקלים וחומרים אנטיביוטיים, המשמשים להתמודדות עם המחלות האופייניות למשקים תעשייתיים. בניגוד למיתוס הרווח, תזונה מאוזנת הנמנעת ממוצרים מן החי מכילה את כל אבות המזון שהגוף זקוק להם, ולא צפוי חוסר בחלבון, ברזל, סידן או ויטמינים.
ההחלטה לחלק אוכל טבעוני נובעת לא רק מהסיבות המוסרית והבריאותית. היא יכולה גם לעשות שינוי בכמות האוכל שיקבלו הנזקקים בארץ ובעולם. אספקת מזון טבעוני ולא מזון מן החי מוזילה את העלויות ומאפשרת ליותר אנשים ליהנות מארוחות מזינות. מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Hunger & Environmental Nutrition מצא כי תזונה המבוססת על מוצרים מן החי זולה יותר. לפי המחקר, תזונה טבעונית יכולה לחסוך כ-750 דולרים בשנה בהשוואה לתזונה מן החי.
לפי סקר המוסד לביטוח לאומי שנערך בשנת 2016, 17.8% ממשפחות ישראל חיים בחוסר ביטחון תזונתי. כלומר, כמעט כל אדם חמישי במדינה חי באי-ודאות לגבי ארוחתו הבאה. אם כן, לנוכח הסיבות שנמנו, מדוע עמותות רבות בוחרות בכל זאת לספק תרומות מן החי? לפי דעתי, התשובה היא מסורת. בני אדם בכל רחבי העולם גדלים על מסורות מסוימות אשר מתוות להם את דרך חייהם. כך למשל, בקוריאה הדרומית מקובל לאכול כלבים כחלק מהתרבות, אך אדם שיאכל כלב בישראל ייחשב למוזר ואף פושע, שכן בארץ כלב הוא חיית מחמד. כך גם בהודו, בחלקים מסוימים בה פרה נחשבת לקדושה ואסור לאכול אותה. מסורות כאלו קשות לשבירה, אך ייתכן שככל שתהיה לנושא יותר מודעות, כך יותר אנשים יסכימו להיפתח לשינויים. בישראל מתחיל כבר השינוי, שכן לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 5% מהאנשים בני 67-18 מגדירים את עצמם טבעונים, אך נותרה דרך ארוכה עד שטבעונות תהפוך לחלק בלתי נפרד מהתרבות.
