חג הסיגד, שאותו מציינת קהילת יהודי אתיופיה (ביתא ישראל) כבר יותר מ-2,500 שנה, יצוין ב-2.11 גם במכללת ספיר. אירועי החג החלו בשדרות כבר הערב (1.11), בבית הכנסת “שבת אחים” שבו מוצגת תערוכה המוקדשת לתרבות של יהודי אתיופיה. אלא שמאחורי הקלעים מתחולל ויכוח מהותי בין צעירי העדה בשאלה מהי הדרך הנכונה לציין את הסיגד.
אף שהסיגד הוכר כמועד רשמי בישראל כבר ב-2008, ישראלים רבים כמעט שאינם מודעים לאופיו ולמהותו של החג. הסיגד, המכונה גם מֶהֶללַה (תחינה) ועמתה סו (חג הקיבוץ), מצוין מדי שנה בכ”ט בחשוון, 50 יום לאחר יום הכיפורים. פירוש המילה סיגד הוא השתחוות, כביטוי לתחושת ההכנעה בפני האל. הטקס המרכזי של החג כולל ברכות ותפילות לגאולה. באתיופיה הוא מתקיים על הר גבוה על מנת להזכיר את הברית שנכרתה בין עם ישראל לאלוהיו במעמד הר סיני. בישראל, הטקס הזה נערך בטיילת ארמון הנציב המשקיפה אל הר הבית ובמקביל מתקיימת תפילה בכותל המערבי. במהלך חג הסיגד נהוג לצום בתפילה לטהרה ולהתחדשות.
הפעם ייטען חג הסיגד במשמעות מיוחדת, במלאת 30 שנה לעליית יהודי אתיופיה במבצע שלמה. אולם בקהילת יוצאי אתיופיה שוררת בשנים האחרונות מחלוקת על המתכונת שבה ראוי לציין את החג. מחד, הגישה השמרנית מתעקשת כי יש לחגוג את הסיגד כפי שחגגו אותו באתיופיה, ללא שינויים שנעשו עם הזמן במטרה לקרב אליו את הציבור הכללי. השמרנים קוראים להקפיד על צום ותפילות לשם חשבון נפש בין אדם לרעהו (בשונה מצום יום הכיפורים שבו הדגש על הוא על הקשר בין האדם לאל). יש הרואים בהיבט הדתי של החג טאבו שאין לגעת בו ויש לשמר אותו כפי שהוא. מאידך, יש הסבורים כי המסורת תשתמר טוב יותר באמצעות אירועים והרצאות מפי קייסים, שינגישו את החג ואת מורשת יהדות אתיופיה לאוכלוסיית ישראל בכלל ולדור הצעיר בפרט.
עדן מנגיסטו: “האחים הקטנים שלי לא יודעים כלום על הסיגד. צריך למצוא דרכים נוספות להעביר את רוח החג”
“היום הקדוש הפך לפולקלור שיש להציגו לכל דורש”, מזהירה יעל מקונן דגו, סטודנטית באוניברסיטת חיפה, בפוסט שכתבה בנושא ושעורר דיון סוער. “על פניו, החיזור אחר העדה מבורך, רק שהתמוססותה של מסורת עתיקת יומין מדאיגה משנה לשנה. היא הולכת ונהיית זולה, ללא עוגנים שילמדו על מקורות היום הזה”. דגו קוראת למנהיגי הקהילה לעצור את “זילות החג”, כדבריה.
מנגד, עדן מנגיסטו, תושבת יבנה, סבורה כי גם חגיגות הסיגד צריכות להתאים את עצמן לתמורות הזמן: “כן, יש אנשים שחוגגים את החג, עולים לירושלים, אבל כבר לא כל הקהילה כפי שזה היה בעבר. אנשים שוכחים את המסורת. האחים הקטנים שלי לא יודעים כלום על הסיגד. צריך למצוא דרכים נוספות להעביר להם את רוח החג”
שי אשטו פרדו ודרור גיטה-סאו דסה הם שניים מהצעירים הבולטים שמצדדים ב”פתיחת השורות”. הם מבהירים כי הם רוכשים כבוד למסורת הישנה, אך לדעתם תיווך החג הוא מעשה חיובי, אשר ישמש כצוהר לקהילה האתיופית בעבור הקהל הרחב.
דסה הוא האיש שמאחורי ”תרבות בטבע”, מיזם חברתי המשלב בין ידיעת הארץ לבין הקניית ערכים וחזרה לשורשים באמצעות טיולים מאורגנים וסדנאות העצמה. “השורשים הם הזהות שלנו, ולכן המטרה היא ליצור מודעות בקרב הצעירים שלא זכו לחוות ושלא הכירו את המסורת”, הוא מסביר. “אני רואה את עצמי כצינור שדרכו אני מעביר את המורשת שלנו. כדי שלחג תהיה את המשמעות שאנחנו רוצים, התיווך צריך להיות שלנו”.
אחד הפרויקטים של “תרבות בטבע” הוא טרום יום הסיגד: “זו תוכנית שבמרכזה טיול בהשראת החג. אנחנו שואפים להשריש את התרבות האתיופית בדרך חווייתית, דרך סיפורים אישיים ומסלול הליכה רגלי. המסע מתחיל בעמק האלה ומסתיים בסעודת חג על פסגת הר, בהתאם למצוות הסיגד”.
שגאו אדלה: “החג נהפך למין ‘אתיופיאדה’, זה ממש רחוק מהמהות של הסיגד”
פרדו ייסד את הסיגדיאדה, פסטיבל התרבות האתיופית שייערך בין ה-18 ל-20 בנובמבר בתיאטרון הבימה בתל אביב. “הסיגד והסיגדיאדה הם שני דברים שונים”, הוא מסביר. “הסיגד נחלק באתיופיה לחלק של הצום והתפילות ולחלק של החגיגות. בחלק הראשון, הקדוש, אני לא מתערב. זה חג דתי ואני בעצמי נוסע לירושלים כדי לציין אותו. החלק השני של החגיגות, של הביחד, זה מה שאני עושה”. פסטיבל הסיגדיאדה כולל השנה הרצאות, סרטים, הצגות תיאטרון והופעות מחול ומוזיקה מהארץ ומחו”ל, בדגש על יצירה ויוצרים יוצאי אתיופיה.
כאמור, לא כולם רואים אירועים כאלה בעין יפה. שגאו אדלה מאשקלון, למשל, סבור שפסטיבלים כאלה רחוקים מהמהות של החג ואף מתנתקים ממנהגיו הדתיים: “זה הופך את החג למין ‘אתיופיאדה’ – פסטיבל היכרות עם העדה שממש רחוק מהמהות של הסיגד”
ספק אם נראה קונצנזוס סביב הדרך הנכונה לציין את חג הסיגד. שני הצדדים בטוחים כי הם עושים את הדבר הנכון, כל אחד מסיבותיו. על דבר אחד נראה ששניהם יכולים להסכים: קיימת חשיבות עליונה לחגוג את הסיגד בכל שנה – ולא רק בקרב יהודי אתיופיה, אלא בקרב כל אזרחי המדינה.
