ברים נוצצים ומסיבות מבוקשות, מצעד ראוותני, דגלים צבעוניים במרפסות ואפילו זוגות בני אותו מין מחובקים ברחובות – בתל אביב הסצנה הזאת מוכרת, וככל שהזמן עובר היא נהיית יותר ויותר חלק טבעי מהנוף של העיר. אף שיש עוד הרבה יעדים לשאוף אליהם, הקהילה הגאה מצאה בעיר ללא הפסקה את המקום להיות מה שהיא ואיך שהיא. אבל במרחק קצר של שעת נסיעה ברכבת, הסצנה הזאת כמעט לא קיימת. להטב”קים רבים המתגוררים בדרום מתמודדים עם דעות קדומות, עוינות וחוסר קבלה.
בעוד שבתל אביב מתקיים מצעד הגאווה מאז 1998, לבאר שבע הוא הגיע לראשונה רק בשנת 2017. אפילו בירושלים, הבירה השמרנית, נערך מצעד גאווה כבר ב-2002, שנים רבות לפני שהגיע לבירת הנגב. “אנשים פחות פתוחים באזור הדרום”, אומרת א’, (27), ביסקסואלית המתגוררת בבאר שבע, “הם יותר מקובעים לדברים של העבר ויותר חוששים מהעולם הזה”.
“אחת הבנות במכללה זרקה משפט: ‘אני מפחדת מאנשים כאלה’. היא גם השתמשה במילים כמו ‘מדבק’. זו הייתה ההומופוביה הכי קשה שנתקלתי בה”
לדבריה, יש גם הבדלים בין הפריפריות – הדרומית והצפונית – ביחס לקהילה הגאה. “באזור חיפה למשל, משהו בתחושה כלהטב”ק מרגיש שם בטוח יותר. אפילו במוסדות האקדמיים פה, הנאורים כביכול, נתקלתי בהומופוביה”, מעידה א’, שלמדה במכללת ספיר. “נוצר שיח על הקהילה בין החבר’ה בהפסקה. אחת הבנות זרקה משפט: ‘אני מפחדת מאנשים כאלה’. היא לא ידעה עליי והמשיכה: ‘משהו בזה מרגיש לי שהם מושכים לשם גם אנשים שהם לא כאלה’. היא גם השתמשה במילים כמו ‘מדבק’. זו הייתה ההומופוביה הכי קשה שנתקלתי בה”.
חצי שעה נסיעה לכיוון דרום-מזרח, שוכנת העיר דימונה, עיר קטנה בעלת אופי מסורתי. “בדימונה כולם מכירים את כולם”, מעיד אריאל (26), שגדל בעיר. “בלתי אפשרי ללכת ברחוב בלי שמישהו יכיר אותך, אז לצאת מהארון? זה אומר לא לצאת מהבית. בהנחה שלא זרקו אותך ממנו”.
אריאל יצא מהארון רק בגיל 24, אחרי שעזב את דימונה ועבר למרכז הארץ. “זה לא שחשבתי אפילו לצאת מהארון. לא ידעתי מה זה. הרגשתי שמשהו בי שונה אבל זה היה כל כך לא מדובר בסביבה שלי, אז נאבקתי בזהות שלי. לא היה לי עם מי לדבר או לאן לפנות כדי להבין”, הוא מספר. “כל מה שידעתי על הומואים זה שזו קללה. תמיד קראו לי הומו בבית הספר ולא רציתי להיות ה’קללה’ הזאת. זה היה משהו רע. ואני רציתי להיות נורמלי. בגיל מבוגר יותר הייתי נוסע לתל אביב כדי להיפגש עם גברים. כבר היו אפליקציות להיכרויות וידעתי שיש גם גברים כמוני בדרום, אבל הפחד שאיכשהו מישהו שנפגשתי איתו מכיר מישהו שמכיר אותי, גרם לי לחפש את זה כמה שיותר רחוק”.
אריאל נזכר ב”בחור מתל אביב שנפגשנו ושלחתי לו כמה תמונות אינטימיות. פעם אחת אמרתי לו שלא אוכל להיפגש איתו והוא פשוט התחרפן. הוא איים שיפרסם את התמונות שלי וישלח אותן למשפחה. הוא סחט אותי במשך שלושה ימים עד שהלכתי למשטרה. הייתי בן 19, ישבתי מבועת לחלוטין מול החוקר והופתעתי מהטיפול הרגיש והיעיל בתיק, מה שלא ציפיתי שיקרה בתחנת דימונה”.
“שופטים הרבה על זה שילד נולד לזוג לסביות, שהוא קצת מסכן”
אבל לא כל הלהטב”קים שחיים בדרום מתמודדים עם קשיים. ליאל נהארי (34) מתגוררת עם בת זוגה ובנן המשותף בנתיבות. לדבריה, דווקא בעיר בעלת האופי הדתי הן מתקבלות במאור פנים. “הופתעתי מהגישה. חשבתי שתהיה הומופוביה”, מספרת נהארי, “אומרים שהאזור מאוד פרימיטיבי אבל אני ממש לא מרגישה את זה בא לידי ביטוי”. נהארי מספרת שדווקא מקרוביה היא לא זוכה ליחס דומה: “שופטים אותי הרבה. אומרים כאילו ילד שנולד לזוג לסביות הוא קצת מסכן. לא פעם שמעתי את זה, דווקא אנשים קרובים נרתעו מזה”.
גיא אליאס, פעיל בקהילה הגאה בבאר שבע ובדרום, מעיד ש”הקהילה הגאה – ובפרט הקהילה בבאר שבע – חווה קשיים רבים. להטב”קים המתגוררים בעיר מתקשים לזכות בהכרה בזהות המינית והמגדרית שלהם ומתקשים בצרכים בסיסיים כמו מציאת קורת גג. הכול נובע מחוסר ידיעה מהי זהות מינית ומגדרית וחוסר הבנה איך חבר/ה בקהילה הגאה מגלה את זהותו/ה המינית ומגבש/ת אותה עם השנים. ככל שנהיה כחברה יותר פתוחים להכרה בזהויות המגוונות סביבנו, נוכל לגבור בצורה מיטיבה על הקשיים ולחיות כפי שכל להטב”ק בעיר ובארץ ראוי לחיות. השיוך הגאוגרפי של הקהילה הגאה לאזור המרכז, במקום להבין שזהות להטב”קית היא לא תלוית מקום, לא תורם לקשיים ומביא עמו המון פחד לצאת מהארון”.
גיא אליאס: “השיוך הגאוגרפי של הקהילה הגאה לאזור המרכז, במקום להבין שזהות להטב”קית היא לא תלוית מקום, לא תורם לקשיים ומביא עמו המון פחד לצאת מהארון”
עמותת בית גאה בבאר שבע ובדרום מרכזת את הפעילות הגאה בעיר ובאזור הדרום. העמותה מקשרת בין הקהילה והרשויות, מספקת מענים שונים לקהילה באופן ישיר ובאמצעות קשרים עם גורמי העירייה.
העמותה מציעה מענה בתחומים שונים:
- בתחום הקהילתי, קבוצות חברתיות הנפגשות בבית הגאה.
- אירועים קהילתיים ותרבותיים.
- ארוחות חג קהילתיות.
- מענה פסיכוסוציאלי לחברי ולחברות קהילה (עו”ס פרטני וקליניקה משפחתית: 052-6054125).
ליצירת קשר עם ועד העמותה:
- נופר עיני 052-4701729
- גיטה חמץ 054-5557874
- אריאלה מנקר 054-6709067
