ארגוני הטרור הפועלים ברצועת עזה משגרים רקטות ופצצות מרגמה אל עבר יישובי עוטף עזה בתדירות גדולה יותר מאשר לשאר חלקי הארץ. בעוד שעבור רובנו אזעקות צבע אדום הן עדיין משהו יוצא דופן, עבור תושבי העוטף זו כבר שגרה. שגרה מייסרת ומפחידה שנמשכת כבר יותר מעשרים שנה.
15 שניות. זהו פרק הזמן שיכול להפריד בין חיים למוות. 15 שניות חולפות מהרגע שבו רקטה או פצצת מרגמה משוגרת מרצועת עזה ועד שהיא נוחתת ביישובים הסמוכים לגדר – ובזמן הזה אמורים התושבים להספיק ולמצוא מסתור. “אבל ההתראה היא לא באמת חמש עשרה שניות”, מסבירה דקלה לייב, תושבת צוחר שבמועצה האזורית אשכול, “כי אנחנו שומעים את הפיצוצים עוד לפני שאנחנו מספיקים להגיע למקלט. זה קשה עוד יותר בלילה. עד שאתה מבין שיש צבע אדום ומצליח להעיר את הילדים – יש לי ילדה בת שש וילד בן אחת עשרה – אין סיכוי שנצליח לרוץ לשם. המקלט הכי קרוב אלינו נמצא במרחק של עשרים שניות ריצה. האפשרות המעשית היחידה היא להסתתר עם הילדים בפרוזדור צר, שזה המקום הכי מוגן בבית” .
אין לכם ממ”ד בבית?
“לא, ולא רק לנו אין. אני חושבת שמן הראוי שהמדינה תדאג שלכל תושבי צוחר יהיה ממ”ד. זה היה ראוי כבר במבצעים הקודמים ובטח שראוי עכשיו”.
בשנת 2008 הוחלט כי תושבי היישובים הממוקמים במרחק של עד שבעה קילומטרים מגבול הרצועה יוכלו לבנות ממ”ד בבתיהם במימון המדינה. לרוע מזלם של תושבי צוחר, היישוב שלהם נמצא במרחק של כ-7.2 ק”מ מהרצועה – ובשל כך הם אינם זכאים לממ”ד. זהו גם מצבם של תושבי היישובים הסמוכים: אוהד, שדה ניצן, תלמי אליהו, צאלים, גבולות ואורים.
בשבעת היישובים הללו, שהם חלק מהמועצה האזורית אשכול, חיים כ-3,000 בני אדם. אולם ראש המועצה גדי ירקוני מסביר שגם במועצות הסמוכות, שער הנגב ושדות נגב, מתמודדים עם חוסר הזכאות לממ”דים: “אנחנו מדברים על כ-20 יישובים בשלוש המועצות, שנמצאים טיפה מעבר לקו שבעת הקילומטרים ולכן לא מקבלים ממ”ד במימון המדינה. העלות הממוצעת לבניית ממ”ד היא כ-150 אלף שקל, ועלות הממ”דים הנחוצים לתושבי שלוש המועצות היא בסביבות כ-200 מיליון שקל”.
לדבריו, הוא נאבק כבר שנים ארוכות על מנת שהמדינה תגדיל את טווח הזכאות למיגון לשמונה קילומטרים לכל הפחות – “ועדיף אפילו יותר, עד 10 קילומטרים מגבול הרצועה. גם לתושבי היישובים המרוחקים יותר יש הרי רק 15 שניות להיכנס למקלט”.
בינתיים, נבדקת האפשרות לאשר הקמת ממ”דים בבתיהם של תושבים עם מוגבלויות, שמתקשים להגיע למקלטים בשל נכות או מגבלה פיזית, “אבל גם על זה עושים לי בעיות”, הוא מוסיף.
הממשלה צפויה לדון בקרוב בהרחבת טווח המיגון. “אני רוצה להיות אופטימי אבל האופטימיות יכולה לשגע אנשים”, אומר ירקוני. “אני נאבק על זה קשה מול משרד ראש הממשלה ומשרדי האוצר והביטחון. אני חייב להביא לתושבים ממ”דים”.
ובינתיים, עם כל יום שעובר מייחלים התושבים לפתרון שמתמהמה לבוא. “גם לנו יש רק 15 שניות לתפוס מחסה כשיש אזעקה, בדיוק כמו למי שמתגוררים קרוב יותר לרצועה – החיים שלנו שווים פחות? האם אנחנו לא ראויים לחיות בביטחון כמו שאר יישובי העוטף שנמצאים במרחק של שבעה קילומטרים מהגדר? האם בגלל מאתיים מטר מותר לסכן אותנו?”, שואלת לייב.
“לצערי הנושא הזה עולה כל פעם מחדש לכותרות כשיש הסלמה, אבל נעלם ומתפוגג כשהרגיעה חוזרת. אני מבקשת ממדינת ישראל לא לשכוח אותנו גם בימים של שקט. מגיע לנו לחיות בבטחה כמו שמגיע לכל אזרח במדינת ישראל. בבקשה אל תשכחו אותנו, גם אנחנו רוצים לחיות”.
ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי “במסגרת החלטות ממשלה מ-2008 ומ-2012 הוחלט על מיגון פרטי ביישובים בטווח של עד שבעה קילומטרים מרצועת עזה. בנוסף, במסגרת החלטת קבינט מיולי 2018 הוקצו כ-750 מיליון שקל למיגון העורף, ביניהם עבור מיגון בתים פרטיים ביחידות דיור הממוקמות במרחק של עד קילומטר מגבול הצפון. ההחלטה על מיגון היישובים נעשית בהתאם לסדרי העדיפויות של פיקוד העורף ומשרד הביטחון”.
פנינו למשרד הביטחון ולדובר צה”ל בבקשה לתגובה לדברים, אך תגובתם לא ניתנה עד למועד פרסום הכתבה.
