הסטודנט צועד על קיבתו, וביום לימודים ארוך הוא תלוי במידה רבה באפשרויות שהמכללה מציעה לקניית מזון. אבל האם זה מספיק? סטודנטים וסטודנטיות ב”ספיר” מתלוננים על מיעוט קפיטריות בקמפוס, מגוון לא מספק, מחסור בארוחות בשריות ומחירים גבוהים בהשוואה למוסדות אקדמיים אחרים.
בשטח ספיר פועלות שתי קפיטריות: “הקרנף” וה”דיילי מייל“. הראשונה היא הגדולה יותר, והיא חלק מרשת הפועלת באוניברסיטאות ומכללות רבות ברחבי הארץ. היא ממוקמת בבניין 4 ומציעה מקומות ישיבה רבים, ארוחות חמות, חטיפים קרואסונים ועוד. ועדיין, רבים סבורים שהמבחר לא מספק, בעיקר בכל הנוגע למנות בשריות, וקל וחומר ביחס למחיר.
“ב’קרנף’ יש סיכוי גבוה יותר שאמצא דברים שאני אוהבת, אבל זה עדיין לא מבחר מאוד גדול”, אומרת ח’, סטודנטית שנה ג’ במכללה. “זה המקום היחיד שמציע ארוחות חמות וזה מגביל אותי לשם. כשהמחירים גבוהים – אין עוד אפשרויות. אני קונה די הרבה בקפיטריה, בעיקר בימים ארוכים, כי אני עובדת ולא מספיקה להכין בבית. שתי אופציות בלבד למכללה גדולה זה פשוט לא מספיק”.
חרף פניות חוזרות ונשנות מצד “ספירלה” להנהלת המכללה, לא נמסרה תגובה לטענות המועלות בכתבה ולא הוצגו החוזים מול רשתות המזון הפועלות בתחומה. אבל השוואה מול קפיטריות מקבילות באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע מלמדת על פערים ברבים ממחירי הארוחות המוצעות. כך למשל, בעוד שבספיר המחיר לסלט בסיסי הוא 25 שקלים, ברשת “שוקולטה” באוניברסיטה עומד מחיר הסלטים על 18-14 שקל. כריך אצבע בקפיטריית ה”דיילי מייל” בספיר עולה 10 שקלים, ואילו כריך לחמנייה ארוכה בבן גוריון עולה 8-7 שקלים. כריכים גדולים יותר עולים ב”קרנף” וב”דיילי מייל” 25 שקלים, ואילו בבן גוריון 20-15 שקל.
זכיינית “הקרנף” פועלת גם בבן גוריון, אלא ששם חלק מהמנות והמוצרים זולים יותר. כך למשל, סטודנטים באוניברסיטה יכולים לקנות קפה הפוך בכוס רגילה ב-6.5 שקלים ובכוס גדולה בתשעה שקלים. מנגד, ב”קרנף” בספיר מחיר קפה הפוך מתחיל משמונה שקלים. בן גוריון, אגב, מפרסמת ברשת את המחירים המפוקחים של הזכייניות הפועלות בשטחה, ולאלה מצורפים מספר טלפון ופרטי יצירת קשר נוספים לנציגה מטעם האוניברסיטה לפניות בנושא.
“כשסלט בסיסי עולה 25 שקלים, אני נאלצת לשקול אם בכלל לקנות במכללה או להכין בבית, למרות שאין לי זמן”, אומרת נטע, סטודנטית בספיר. “לפעמים אני מחליטה שאני לא קונה במשך יום לימודים ארוך”.
נ’, סטודנטית נוספת, אומרת: “הארוחות החמות יקרות. הן מתחילות ב-30 שקל ויכולות להגיע גם ל-45. לכן יותר משתלם להביא מהבית. 45 שקלים על חתיכת סלמון וכמה תפוחי אדמה זה מחיר מופקע עבור מי שמעצם היותם סטודנטים מתקשים כלכלית. יש ימים שאני מתחילה ב-8:00 בבוקר ומסיימת בלילה. אני לא יכולה לקנות כמה ארוחות במחירים האלו”.
הפערים מתחדדים גם מול האפשרויות הקיימות מחוץ למכללה: בבית קפה של רשת “ארומה”, למשל, עומד מחיר של ארוחת בוקר ישראלית הכוללת שתי ביצים לבחירה, סלט, טחינה ולחם על 36 שקל. מחיר שקשוקה במחבת הוא 33 שקל.
באגודת הסטודנטים מכירים את התלונות על המחירים והמגוון, ופעלו להצבת מכונות מזון המספקות מנות שונות. במקביל החל פיילוט של פינת קפה ובה מכונה שבה ניתן לרכוש כוס ב-4-3 שקלים. “לי נראה שבעיקר אנשי הצוות הם אלה שקונים ארוחות בקפיטריות”, אמרה נציגה של האגודה. “אולי זה מעיד על משהו: סטודנטים פשוט לא יכולים להרשות לעצמם”.
האגודה פועלת גם בנושא המחסור במנות בשריות. בימי סטודנט, הופעות ואירועי הפנינג במכללה מגיעות משאיות “פוד טראק” שמציעות מגוון רחב יותר מנות, לעיתים גם בשריות. אולם מדובר בימים נקודתיים בלבד, והמון הסטודנטים המתנפלים על המשאיות עלולים לגרום להמתנה ארוכה בתור, לעיתים עד כדי בזבוז כל ההפסקה. רשת “הקרנף” החלה פורמט ניסיוני של משאית נקניקיות, אך ההיצע בו עדיין קטן.
תלונה נוספת שמעלים סטודנטים מתייחסת לטענתם שלפיה המחירון המוצב בקפיטריה לא תמיד תואם את הסכום שנגבה מהם בקופה. ראש מדור רווחה באגודה, יהונתן טאיב, אמר ל”ספירלה” כי יפעל לכך שהמחירון החיצוני יכלול ברקוד לסריקה, כדי לוודא את מחיר המוצר. “כל זכיין הפועל במכללה מחויב למכור את מוצריו לפי מחיר מסוים”, הוא מוסיף. “במידה שזה לא קורה, כמו בכל טענה אחרת על שירות, אפשר יהיה לדווח לנו ואנחנו נתערב”.
החדשות הטובות הן שבקרוב יוכלו סטודנטים להשתתף ב”ועדות ההסעדה” שישיבותיהן מתקיימות מדי חודש וכוללות נציגים מהזכיינים, מרצים, נציגי האגודה וההנהלה. שם הם יוכלו לשתף בהערותיהם ולדרוש שינוי בהיצע ובמחירים.
