הצוות: שיר יעקב, נדב גאלי
בבואם לבחור נושא לפרויקט גמר העלו חברי הצוות שיר ונדב שאלות שהעסיקו אותם באופן אישי: איך ייתכן שבמדינה שבה יש אחוזים כה גבוהים של חולי סוכרת ואנשים במצב טרום סוכרתי, אין מספיק פעולות ציבוריות או שלטוניות לעודד תזונה מופחתת סוכר? איך ייתכן שבמסעדות ובמקומות ציבוריים אין תפריטים מותאמים לחולי סוכרת וטרום-סוכרתיים, כשם שיש תפריטים כשרים או תפריטים המותאמים לטבעונים?
ברוח השאלות האלה הם בנו מגזין שמבקש לשקף את המודעות הציבורית כלפי צריכה של מזון עתיר סוכר, וכיצד הרשויות פועלות לצמצם את נזקיו. חברי הצוות נאלצו לעבוד על הפרויקט במהלך ותוך כדי שירות מילואים ממושך מאוד של נדב, אולם הצליחו להעמיד פרויקט איכותי וראוי.
הפרויקט מתייחס להיבטים החברתיים והרפואיים של הסוגייה, מביא נתונים ארציים לצד סיפורים אישיים, וכן בוחן את מצב החקיקה ואת הפעולות שעושות הרשויות כדי לצמצם את היקף התופעה. התמונה שעולה מתכני הפרויקט מטרידה, ומצביעה על מחדל ציבורי משולב – חינוכי, תרבותי, פוליטי וחברתי, שהביא לעלייה דרמטית בתוך שנים ספורות במספר החולים בסוכרת.
שם הפרויקט "ממתיק" משחק על הקשר שבין הסוכר, המוצר והמחלה, מביא סיפורים אישיים על שינוי הרגלי תזונה, אחריות חברתית, וגם על הקשר המפתיע בין ההרגלים שלנו לבין התחלואה של חיות המחמד שלנו.
התחקיר שבחרו חברי הצוות לעשות עוסק באפקטיביות הנמוכה של המדבקות האדומות, שמסמנות מוצרי מזון עתירי סוכר, בחברה החרדית. התחקיר מדגיש את הקשר שקיים בין מודעות תזונתית גבוהה לבין מגבלות כלכליות, דפוסי משפחה גדולים והרגלים תרבותיים, לצד ההשפעה הדרמטית של "מס הסוכר", שהוטל על בקבוקי שתייה קלה. לצד התחקיר מביא הצוות טור אישי שכתב וצילם בעצמו הח"כ לשעבר איתן כבל, מיוזמי החוק, שבוטל בלחץ המפלגות החרדיות בידי הממשלה היוצאת.
חברי הצוות ביקשו לברר על מי חלה האחריות לקידום תזונה עתירת סוכר. בין היתר הם ראיינו את בלוגר האוכל גיל הראל, סוכרתי בעצמו שהתפרסם כי פתח כל סרטון שלו ב"דקירה קטנה", שהסתייג משאלת האחריות לתכנים המסחריים שהוא מקדם. "אני לא ההורה של הצופים", הוא הסביר.
"רצינו להנגיש את המידע ולהגישו בגובה העיניים, להעלות מודעות ולהוריד את מפלס החרדה סביב המחלה", הסבירו חברי הצוות לשופטים.
