בתחילת אפריל חזר לחייהם של ילדי שנות ה-90 משחק המחשב “פיפוש”. זהו חידוש למשחק ההרפתקה הממוחשב הישראלי שבו נכנסים לנעליו של השחקן/בדרן/מפעיל בובות האצבע המגלומן חזי פיפוש. “המשחק הוא סיטקום אינטראקטיבי. זה מרגיש יותר כמו סרט אנימציה ממשחק הרפתקאות, והמרכז שלו זה צפייה בסצנות שאמורות להיות מצחיקות וכיפיות”, מסביר אלעד טבקוב – מנהל המוצר של המשחק החדש.
אך לא תמיד טבקוב היה חלק מצוות המשחק. בשנים האחרונות התעסק טבקוב בעיצוב גרפי עבור ארגונים חברתיים ועמותות, אך תמיד משך אותו לעשות דברים אומנותיים יותר עם אמירה. הכל השתנה עבורו בחודש ספטמבר 2018, אז נתקל במקרה בפוסט בקבוצת GameIs (עמותה לפיתוח משחקים). על הפוסט היה חתום רנארד גלוזמן – שעליו לא שמע מעולם – אחד מהיוצרים המקוריים של המשחק פיפוש, שכתב שהוא חושב לחדש אותו. “אמרתי לו שאני רוצה לעזור לו לנהל את המשחק, אני לא יודע לפתח משחק עדיין אבל בלנהל אני ממש טוב”, מספר טבקוב.
לאחר שהשניים התחברו, גלוזמן הכיר לטבקוב את אחיו רועי – גם הוא מיוצרי המשחק המקורי – ותוך זמן קצר הם הקימו צוות קטן של תשעה אנשים ששמו לעצמם למטרה להחזיר את פיפוש לחיים. “כולם הבינו שהפרויקט חסר פוטנציאל רווחי, אבל שהם רוצים לעשות אותו בשביל הערך תרבותי-אומנותי ולכן אף אחד לא עזב את העבודה היומית שלו”, מספר אלעד. לדבריו, “המטרה בהתחלה הייתה להניח את היסודות ולהבין מה המשמעות של ייצור משחק”. אחד מרגעי השיא, הוא מספר, היה גיוס המונים לחידוש המשחק, שבו השיגו 300 אלף שקלים – כפול ממה שכיוונו.
מלבד חידוש המשחק, גלוזמן הוא מרצה במכללת ספיר ומחלוצי פיתוח משחקי המחשב בעברית בארץ. לפני שהתחיל לעבוד על הקאמבק של פיפוש הוא התגורר באיטליה ועשה דוקטורט בהיסטוריה שלקח לו כמעט 10 שנים. בשנים שאחר כך לימד Game Design באקדמיה, אבל כדי לסיים את הדוקטורט היה חייב לקחת על עצמו פרויקטים. “אחד לא יצא, אחד לא התחשק לי לעשות – ואחד היה פיפוש”, הוא אומר. גלוזמן מוסיף שלא רק שעשה את המשחק “בשביל הנשמה”, אלא הייתה זו גם הזדמנות לעבוד מחדש עם אחיו.
על פניו זה יכול להישמע רומנטי, אבל לאורך הדרך היו קשיים שונים מהעבר שהשפיעו עליו. “הרגעים שהכי נהניתי והיו לי גם הכי מתסכלים זה אותם רגעים של כתיבת המשחק”, אומר גלוזמן. “ברגע שאני רואה שמשהו מצחיק ועובר יפה על המסך זה משמח בטירוף. לפעמים הייתי רואה סצנה מתוך המשחק ולא יכולתי לעצור את עצמי מלצחוק, הסתובבתי עם חיוך דבילי כמה דקות. והרגעים הכי קשים והכי מעצבנים זה בדיוק אותם רגעים שיש לך מחסום ושום דבר לא עובד או מצחיק אותך”.
הוא חושף שבעיניו ההשראה לדמות לא מושפעת כל כך ממשחקים כמו שהיא יותר מושפעת מהחיים – ומציע למי שרוצה ליצור משחק מחשב שיביא את ההשראה דווקא ממקומות חדשים ולאו דווקא ממשחקים. לדבריו, הערך המוסף במשחק הוא למעשה פריזמה על חוסר רצינות ועל זה שלהיות יותר מידי רציניים זה לא בהכרח דבר טוב. “המשפט שעומד מאחורי פיפוש זה אל תיקחו את עצמכם יותר מידי ברצינות – ככה הייתי כותב על גבי האריזה אם הייתה כזאת. פיפוש הוא טיפוס עיוור למי שהוא, ואני מקווה שכל מי שמשחק במשחק מבין שהוא דמות מגוחכת”.
לכל מי שרוצה לתכנן משחק מסוג זה לגלוזמן יש גם טיפ קטן: לדעת שמדובר בעבודה קשה, וחייבים לאהוב את מה שעושים. “זה עובד רק לאנשים שהם מטורפים על זה והחליטו לסגור את עצמם מהעולם באיזה אופן לתקופה ארוכה. זו הדרך. אז אם אתה אחד כזה ומשחקים זה הקטע שלך אז תהמר על כל הקופה – אתה לא תפסיד”.
