סיפורה של שירה איסקוב דחף את נועה (שם בדוי) לחשוף את הסיפור שלה. “הזדהיתי עם שירה בכל כך הרבה דברים, הקשבתי לה, מכווצת, בוכה, עם צמרמורת. היא באמת גיבורה וגם אני – וכל מי שמצליחה לברוח בזמן”, אומרת. עוד לפני שהצליחה לעשות זאת, היא מספרת, היתה שקועה עמוק במערכת יחסים מתעללת. “בשנה הראשונה הייתי מאוהבת”, מתארת. “אבל אז נפרדנו כמה פעמים ובכל פעם שחזרתי אליו הוא התאכזר אליי יותר. התעלמתי מהנורות האדומות, מהאיסורים להתלבש חשוף, להתאפר, לעשות לייקים בפייסבוק לגברים. חשבתי שהוא מתנהג ככה כי הוא אוהב אותי, התבודדתי מכל האנשים שהיו לי בחיים ולא עזבתי כי פחדתי להיות לבד והייתי חלשה”. לדבריה, לאחר שהיא גילתה כי בגד בה, היא תכננה לעזוב והפעם לתמיד. במהלך העימות הוא הכה אותה. “רצתי מהבית מדממת, בוכה, יחפה ברחוב. נתקלתי בניידת משטרה ורצתי לספר להם הכל. ככה ניצלתי”.
גם ליליה החליטה לשתף את סיפורה ברשת, ועשתה זאת בקבוצת פייסבוק המיועדת לנשים בלבד. “פרסמתי שיחה שלי עם בן זוגי לשעבר. יש בה דפוס התנהגות פאסיבי-אגרסיבי ואלימות מילולית. גם סחטנות רגשית היא התנהגות כפייתית ומאיימת”, היא אומרת. ליליה מספרת שהקמפיינים להעלאת המודעות לאלימות כלפי נשים עוררו בה את הרצון להיות חלק, ולעודד נשים לקום ולעזוב קשרים בעייתיים. “לפעמים נשים יכולות להיות בזוגיות אלימה או כפייתית ולהיות עיוורות לזה. לשמחתי יצאתי מזה מוקדם לפני שזה התדרדר, אבל הבנתי את ההתנהגות שלו רק אחרי”, היא אומרת.
לפי נתונים ממשטרת ישראל ומכון טמיר, בשנתיים האחרונות היו כ-70 ניסיונות רצח נשים על ידי בני זוגן. בתקופת הקורונה, מספר הפניות למשרד הרווחה בנושא אלימות כלפי נשים עלה פי ארבעה. גם מספר הנשים שהצטרפו למקלטים לנשים מוכות עלה פי שלושה בתקופה זו.
אלימות כלפי נשים בשנתיים האחרונות
70 ניסיונות רצח נשים
30 אלף תיקי משטרה שנפתחו
מספר הפניות לרווחה עלה פי ארבעה
מספר הנשים שנוספו למקלטי נשים עלה פי שלושה
מספר פניות בני ובנות נוער על אלימות במשפחה עלה פי 500
את הצורך לעזוב קשר אלים היטיבה לתאר איסקוב עצמה, שהדליקה משואה ביום העצמאות יחד עם שכנתה עדי גוזי שנזעקה לעזרתה. “לכבוד הנשים שקמו מהשאול, בפנים גלויות, אמיצות ויפות, מזכירות לנו כמה עוד יש לנו לתקן”, הן אמרו בטקס. “לכבוד מי שזקוקה ממש עכשיו לתקווה, לאהבה לכוח לצאת החוצה”.
ניקול (שם בדוי), בת 20 מאשקלון, מספרת שגם היא – כמו איסקוב – ניצלה מהמוות בנס. עד לפני חצי שנה עוד הייתה במערכת יחסים הרסנית עם בחור בן גילה, שהתגלה כבן זוג אלים. “הכל היה טוב בתחילת הקשר, לא היה לי שום נורות אדומות. אבל חודש אחרי שהתחלנו לגור ביחד התחילה אלימות מילולית. בהמשך הקשר הוא פיתח תלות בי, והיו לו התקפי זעם וקנאה”, היא מספרת. “ביקשתי שניפרד, והוא אמר שאם הוא יראה אותי עם גבר אחר הוא ירצח אותי. נבהלתי נורא אבל שידרתי שהכל טוב, כרגיל”.
בנקודה הזו, ניקול אזרה אומץ וסיפרה לאמה. “אמרתי לה ‘אמא הוא יהרוג אותי היום'”, אומרת ניקול. אחרי ריב קולני בדירה, השכנים ששמעו את המתרחש הזמינו לשניים משטרה. “פתחתי את הדלת, ושני השוטרים שהגיעו הבינו מיד שאני הקורבן. סוף סוף הודתי בפני אנשים אחרים שאני חלק מהסטטיסטיקה. אם לא המשטרה, אולי לא הייתי כאן היום”. היא מוסיפה: “אם יש לך ספק לגבי הביטחון האישי שלך, קומי ותעזבי”.
המצב הופך קשה אפילו יותר כאשר במערכות היחסים הללו מעורבים גם ילדים. “אחרי הגירושים הכרתי גבר חדש. החיבור היה בהתחלה טוב, התפתחה אהבה מאוד גדולה – אבל עם הזמן הוא התגלה כאובססיבי עם נטיות לאלימות”, מספרת דנה (שם בדוי). היא החליטה לעזוב, וכעת מחפשת דירה לגור בה עם בתה. “אני לא יודעת איך אעמוד בזה כלכלית, אבל אני בטוחה בדבר אחד – אני צריכה לדאוג לעתיד שלי ושל הילדה שלי. לכן בינתיים אני גרה אצל חברה, עד שאסתדר קצת”. למרות החששות לגבי העתיד, דנה מבהירה שהברירה היחידה היא לעזוב מערכות יחסים פוגעניות ולא להישאב אליהן בגלל קשיים.
