במסגרת סדרת הכתבות #תכלס ליווינו סטודנטים ממכללת ספיר שמצאו מגוון דרכים ללמידה מעשית. פגשנו סטודנט שחצה את המדינה בטרמפים במסגרת פרויקט דוקומנטרי שיצר, סטודנטים שמשדרים ברדיו וכותבים במגזין מקוון, וכאלה שמלמדים את ילדי הדרום שיעורים בעיתונות. אבל כנראה ששתי הסטודנטיות שנספר לכן עליהן הפעם יכולות לזכור בתואר “אלה שמקבלות את התגובות הכי סקרניות כשאנשים מגלים מה הן לומדות”.
אמה ישראל, בת 21, מגיעה מנתיבות; עדן אלוש, בת 25, באה ממושב ניר חן – ושתיהן סטודנטיות למכונאות רכב במרכז הטכנולוגי להנדסאים שבמכללת ספיר.
אנחנו פוגשים אותן בסדנת הרכב של המרכז שבה הן לומדות. ריח חריף של גריז ממלא את האוויר. כלי מתכת וברגים מפוזרים בכל פינה. על השולחנות ניתן להבחין בסוגים רבים של מנועים, אך לאדם הפשוט – כלומר זה שלא נולד עם הגה ביד – הם נראים יותר מסובכים להבנה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. ישראל ואלוש מרגישות פה בבית. “זאת התרפיה שלנו”, הן אומרות.
מה הביא אתכן לבחור במקצוע הזה?
“יש משהו ברעש של המנוע שפשוט…”, משיבה אלוש בעיניים נוצצות. היא מנסה למצוא את המילים המתאימות שיבטאו את תחושותיה: “תמיד אהבתי רכבים, לא עניין אותי כל כך מאיזה סוג או אם מדובר במותג יוקרתי, פשוט אהבתי את הצליל של המנוע. הסתכלתי על רכב כאילו הוא פאזל שלם שבא לי להבין כל חתיכה ממנו. אין פה משהו שלמדתי בבית או משהו שיוכל להסביר איך הגעתי לזה. זה פשוט סוג של תשוקה”. אלוש שולפת תמונה של דף שעליו ציירה מנועים ופירטה את חלקיהם כבר כשהייתה בת 14. “ועם כל זה”, היא צוחקת, “עברתי רק בטסט שני”.
שתיהן עובדות במוסכים באיזור הדרום, במקביל ללימודיהן.
אילו תגובות אתן מקבלות?
אלוש: “יש הרבה פרצופים מאנשים שמגיעים למוסך ורואים שבחורה זאת מי שעומדת לטפל להם ברכב”, אומרת אלוש ומוסיפה: “יש תחושה שהם פחות סומכים עליך בתור אישה ומקפידים לבחון ולשאול שאלות כדי לראות שאת מבינה”. ישראל מגיבה על כך בציניות: “אומרים שמכונאות רכב זה מקצוע של גברים, אז מה רוצים? שבגלל שאני אישה אתקן רק רכבים ורודים?”.
יש עוד סטודנטיות מלבדכן במסלול הזה?
“לא, אנחנו הנשים היחידות בכיתה – עם עוד בערך כ-20 גברים”.
מה ההסמכה שהלימודים נותנים לכן?
אלוש: “הלימודים נמשכים שלוש שנים והם נותנים רק תעודה של הנדסאי. אין בארץ לימודים לתואר שקשור לתחום”.
ישראל: “הייתי יכולה ללכת ללמוד משפטים או משהו, אבל מה זה שווה אם אני לא נהנית מזה”.
איך הגיבו במשפחה?
אלוש: “אמא שלי זרמה, אבא שלי לא אמר ‘לא’ אבל גם לא הכי דחף. לדעתי אבא שלי פשוט חשב שאין בזה עתיד. לעבוד במוסך זה לעבוד עם הידיים. זו עבודה פיזית קשה. ‘לכי תעשי משהו יותר נוח, מה את צריכה להרים דברים כבדים’. סבא שלי דווקא התלהב”.
לדעתן, עצם היותן נשים דווקא מעניק להן יתרון בעבודה במוסך. “יש לנו ידיים קטנות יותר, אני מגיעה לכל מקום ברכב”, מעידה אלוש. “נכון, אנחנו גם שמות לב לכל הדברים הקטנים”, מוסיפה ישראל, “לדברים שגבר לא בהכרח יבחין בהם. כדי להוכיח את עצמנו אנחנו נעבוד קשה יותר וטוב יותר – נתחיל משימה ונסיים אותה הכי טוב שיש”.
ומה החלום?
ישראל: “כשנסיים את הלימודים יש הרבה אפשרויות להתקדם בתחום. אחת מהן יכולה להיות לפתוח מוסך”.
מוזמנים לקרוא גם את הכתבות הקודמות בסדרת #תכלס על הקורס “חדשות לילדים”, על מגזין התרבות “מעמול”, על תוכנית הרדיו “מספריים” ועל סדרת הרשת “טיפול טרמפיסטי” .
