מאת קורל סופר
עם תחילת מלחמת “חרבות ברזל” תושבי העוטף בכלל והסטודנטים במכללת ספיר בפרט נותרו מבולבלים ועם שאלות רבות בנוגע לשגרת חייהם ולשנת הלימודים. באגודת הסטודנטים והסטודנטיות של מכללת ספיר לא נותרו אדישים והחליטו כבר בימים הראשונים של המלחמה להקים חמ”ל שמטרתו לספק אוזן קשבת ולתת מענה לצרכי ומצוקות הסטודנטים. “הסטודנטים דרשו שניתן להם מענה”, מספרת על ההחלטה יו”ר האגודה עדי שלו, שחזרה עם תחילת המלחמה מחופשה בסרי לנקה.
בשל הלחימה והמצב הביטחוני בדרום, נפתח החמ”ל בקמפוס אוניברסיטת תל אביב ואויש במהלך שעות הבוקר בסטודנטים וסטודנטיות ממכללת ספיר ומאוניברסיטת תל אביב. לאחר סבב טלפונים ראשוני, אספה האגודה מידע על 8,000 הסטודנטים שלומדים במכללה, כאשר כ-5,000 מתוכם ביקשו עזרה וקיבלו מענה בתחומים שונים. האגודה, ביחד עם הנהלת המכללה ומשרד הדיקן, עזרה בקבלת סיוע כלכלי באמצעות מתן חבילות מזון וביגוד, סיוע בחיפוש דירות, שיבוץ שותפים לדירה ורישום לבתי מלון. בנוסף, סייע החמ”ל בקבלת סיוע רגשי מטעם המכללה ומרכז החוסן של המועצה האזורית שער הנגב, שכולל 12 טיפולי זום במימון מלא.
בימים הראשונים התנדבו בחמ”ל מעל ל-20 סטודנטים, כאשר עם הזמן הצטמצם מספרם ל-13. לקראת פתיחת שנת הלימודים, הורחבה הפעילות לכיוונים נוספים. למשל, חולקו טאבלטים ומחשבים לסטודנטים שנותרו ללא ציוד לימודי ונפתחו מלגות ממשרד הדיקן, בין היתר לסטודנטים שהתנדבו בחמ”ל – 2 נק”ז עבור 60 שעות התנדבות, ו-10,000 שקל עבור 160 שעות. גם בתחום החברתי ניתן מענה – לאור ההבנה שסטודנטים רבים מעוניינים לחזור לגור עם החברים, נפתח בדצמבר כפר סטודנטים בתוך כפר הנופש בחוף פולג בנתניה שבו גרים כ-25 סטודנטים. “הלוואי והיינו יכולים להתחיל את השנה כמו שציפינו”, אומרת דוברת האגודה שיר יהודאין, “אבל אנחנו מנסים לייצר שקט אקדמי ולגרום לסטודנטים להבין שאנחנו נעשה הכול כדי לתת להם את המענה שהם צריכים”.
כדי לשפר את תנאי הסטודנטים ולהתאימם למצב, נפגשו באגודה עם מקבלי החלטות בממשלה. כך למשל הצליחה האגודה לשנות את תהליך רישום כתובת המגורים ולאפשר לסטודנטים שלא שינו את כתובתם לעוטף לשנותה באופן מקוון, כדי שיוכלו לקבל סיוע מהמדינה. “ישבנו עם חברי כנסת כדי להניע את המימון המלא לשכר הלימוד”, מספרת יהודאין. “אנחנו גם עובדים מול משרד המשפטים כדי לעשות שינוי בנושא השכירות – למרות שהם מפונים בצו מהמדינה, סטודנטים ממשיכים לשלם שכר דירה”, מוסיפה שלו.
באו לחזק – ויצאו מחוזקים
חברי החמ”ל מעידים שכוונתם העיקרית הייתה לסייע, אבל שיחד עם זאת הם הרגישו שהסיוע עצמו גם מעודד אותם. “אנחנו סטודנטים שבאים לעזור לסטודנטים, וזה עושה לך טוב שעזרת למישהו”, מספר אלדר חליוה (28), סטודנט בספיר ומלגאי בחמ”ל. כך, מתוך העצב והאסון, מצאו את עצמם המתנדבים מתחברים בהרגשה של שותפות גורל. “הכרנו אנשים חדשים והם הכירו אותנו, החלפנו סיפורים”, מספרת נוי דרובלס (25), סטודנטית לתקשורת בספיר ומלגאית בחמ”ל, שחזרה להוריה במושב מבוא בית”ר. “היה פה מן קיבוץ גלויות של ספיר ותל אביב”, היא מוסיפה. “היו הרבה שיחות נוגעות ללב, סיפורים אישיים וכואבים”, משחזרת שלו, ודרובלס נזכרת: “פעם אחת התקשרתי לסטודנטית שבדיוק איבדה את ההורים שלה. לא ידעתי את זה והיא צעקה עליי. זו הייתה טעות שלנו וישר ישבנו לחשוב איך לגשת לאנשים במצב רגיש”.
נוי דרובלס, סטודנטית לתקשורת בספיר ומלגאית בחמ”ל: “הכרנו אנשים חדשים והם הכירו אותנו, החלפנו סיפורים. היה פה מן קיבוץ גלויות של ספיר ותל אביב”
עם זאת, על אף מילות התודה וההערכה שממלאות את מתנדבי החמ”ל בתחושה של משמעות, נראה כי עבודתם מלווה גם בביקורת וחששות, בעיקר מצד המילואימניקים וסטודנטים אחרים שטוענים שלא קיבלו את הסיוע והתמיכה שהם רוצים, וחוששים שיישארו מאחור כשישובו לשגרה. “לקחתי את זה מאוד ברצינות וכתבתי ביחד עם משרד הדיקן את מתווה המילואים כדי לתת את המענה הכי רחב”, אומרת שלו. “כל סטודנט שחוזר מהמילואים יטופל ואנחנו והמכללה נעשה הכול כדי שאף אחד לא יישאר מאחור. יכול להיות שפספסנו דברים ועוד יצופו אתגרים בהמשך, ולכן אני אומרת לסטודנטים להציף את הדברים ואנחנו נדע כבר למצוא את הפתרונות ביחד עם המכללה”.
“אני גאה ביוזמה של הסטודנטים שלנו. צריך לזכור שמדובר בסטודנטים, הם קמו מתוך הדבר למען הקהילה שהם חיים ופועלים בה”, אומרת אורנה גיגי, מנכ”לית המכללה. “אנחנו לא מחפשים שימחאו לנו כפיים, זו פשוט האחריות שלנו”, מוסיפה יהודאין. שלו מאמינה בתחושת השליחות: “ספיר היא העוגן של האזור ושל העוטף, התמיכה צריכה להתחיל מצעירים – והצעירים צריכים להיות שם”.
