במסגרת סדרת הכתבות #תכלס ליווינו בחודשים האחרונים סטודנטים ממכללת ספיר שמצאו מגוון דרכים ללמידה מעשית. החל מסטודנט שחצה את המדינה בטרמפים במסגרת פרויקט דוקומנטרי שיצר, דרך סטודנטים שמשדרים ברדיו וכותבים במגזין מקוון, ועד לסטודנטיות למכונאות רכב שעובדות במוסך.
הפעם, בכתבה השמינית בסדרה, אנחנו רוצים לספר לכם על מעיין דרעי (30), סטודנטית בשנה ג’ לעבודה סוציאלית במכללת ספיר. במסגרת ההכשרה המעשית שלה לתואר, דרעי מטפלת בצעירים שעברו משבר נפשי. פעמיים בשבוע, בימי שני וחמישי, היא נוסעת מבאר-שבע ללוד כדי לפגוש במועדון “הד” את המטופלים שלה.
תוכנית “הד” שייכת לעמותת “גוונים”, המפעילה מספר סניפים ברחבי הארץ. במועדון, שאליו מגיעים המטופלים מרצונם החופשי, הם לומדים איך לקחת את עצמם בידיים ולצאת מחדש לחיים עצמאיים.
בעבור חלק מהצעירים, המועדון הזה משמש ממש כבית שבו הם מתגוררים. אחרים מגיעים רק כדי להשתתף בפעילויות ולאחריהן שבים לבתיהם. כחלק מתוכנית ההכשרה, דרעי מקבלת מטופלים, מלווה ומדריכה אותם לקראת יציאה לעבודה, גיוס לצה”ל או התנדבות לשירות לאומי. במשך היום מתקיימת במועדון פעילות חברתית של רכזת התוכנית, יש הרצאות של מרצים חיצוניים וכן נערכות הדרכות בנושאים כמו הכרת זכויות הביטוח הלאומי.
המטופלים מקבלים שירות פסיכולוגי, סל שיקום, לימודים ועזרה שיקומית, אבל דרעי מדגישה כי “אני מנסה לתת למטופלים הרגשה שהם נותנים ולא רק מקבלים”.
למה הכוונה?
“הרעיון שלי הוא לפתוח קבוצה שתיפגש אחת לשבוע – ולמשך חמישה מפגשים המטופלים ייצרו פעילות חברתית שתתרום לזולת. המטרה היא שהצעירים יהיו אלה שנותנים מעצמם לאוכלוסייה אחרת. למשל, הם יכולים לערוך פעילויות לקשישים ולילדים עם צרכים מיוחדים או להקים ולטפח גינה קהילתית”.
כשדרעי מספרת על עבודתה במועדון, עיניה נוצצות. “אני מבשלת ואוכלת איתם, צוחקת איתם במהלך ההכנות. בסוף כולנו יושבים בשולחן גדול ואוכלים יחד”, היא מתארת. לאחר ארוחת הערב היא יוצאת להפסקת סיגריה עם המטופלים ו”שם קורות השיחות הכי אינטימיות. אני מסיימת כל יום בשיחה אישית עם אחד המטופלים”.
כחלק מההכשרה המעשית מגישה דרעי מדי שבוע דוח הכולל תמלול של השיחות האישיות הללו: “את הדוח אני מגישה למדריכה שלי מור לשם, מנהלת התוכנית, וביחד אנחנו מנתחות את השיחות והיא נותנת לי הערות לשיפור ושימור. אנו מתעסקות בהרבה דברים אישיים, גם דברים שאני עברתי ואיך הם באו לידי ביטוי בטיפול. אני ממש אוהבת את מור ומוקירה תודה על כך שזו ההכשרה שזכיתי להיות בה”.
איך הגעת לעבודה סוציאלית?
“עולם הרגש והנפש דווקא לא היה אף פעם הקטע שלי. כשלמדתי בתיכון הוריי התגרשו. זה השפיע עליי בלימודים. הציונים שלי נפגעו ובאותה תקופה היו לי גם בעיות עם הדימוי העצמי. הרגשתי שאני מנותקת מעצמי. לאחר שיחת נפש עם אחותי הבנתי שמעניין אותי תחום הפסיכולוגיה, שאני רוצה לדעת יותר על התנהגות האדם, מחשבות ורגשות”.
דרעי משוכנעת כיום שהיא עשתה את הבחירה הנכונה: “במהלך הקורסים בעבודה סוציאלית הסטודנטים עוברים טיפול בעצמם. כל הלמידה מלוּוה ברפלקציה. מבקשים מאיתנו לנתח את מה שאנחנו לומדים על עצמנו”.
לוח הזמנים שלה, היא מספרת, צפוף מאוד: “אני משלבת בשבוע שלי לימודים, עבודה ברכבת ומלגת ‘פרח’ בתור חונכת. היום שלי מתחיל ב-2 בלילה כי אני צריכה להתייצב בארבע לפנות בוקר למשמרת כמאבטחת ברכבת. אני עובדת עד עשר בבוקר. ומה אחר כך? פעמיים בשבוע אני מגיעה למכללה לימי לימוד עיוניים – ובעוד פעמיים בשבוע נוסעת ללוד להכשרה המעשית. אני מסיימת את היום לפעמים בתשע וחצי בערב”.
היו לך רגעי שבירה?
“חד משמעית. התמודדתי גם עם דברים אישיים בחיים שלי – אבל גם אז, עדיין צריך למצוא כוחות כדי להמשיך לתרום ולהעניק למטופלים. אין מקום לחולשה. גם התשלום בענף הוא לא מתגמל וזה בעייתי. לפעמים אני שואלת את עצמי למה לא לנסות ולהתקבל להייטק – אבל עבודה סוציאלית זו שליחות”.
יש לך טיפים לסטודנטים שנה א’, שרק מתחילים את דרכם בתחום?
“תבחנו את החומר שאתם לומדים על עצמכם, כל הזמן. תתמסרו לתהליך באופן אישי ולא רק מקצועי, ובשלב ההכשרה תהיו מוכנים לטעות. אתה נזרק למים, נותנים לך מטופל ומשם הכול בידיים שלך. לאט לאט אתה מתחיל להסתגל”.
לכתבות הקודמות בסדרת #תכלס:
מזן יפני ועד מוזיקה יהודית – מלחינים באולפן
הסטארטאפיסטים של מרכז חי בספיר
הסטודנטים שמלמדים ילדים עיתונות
“אנחנו עושים פה המון רדיו”
“מעמול” – מגזין תרבות ייחודי
המוסכניקיות שנאבקות בדעות קדומות
הסטודנט שחצה את המדינה בטרמפים – ועשה על זה סרט
