מאת שיר בדר
שחף לוי (28), סטודנט לעבודה סוציאלית במכללת ספיר, מעיד על עצמו שתמיד היה איש של אנשים, זו הסיבה שעשה הסבה מקצועית מהנדסת מכונות והייטק לעבודה סוציאלית: “כתוצאה מהקורונה ומתחושות פנימיות, הרגשתי שאני רוצה לעסוק במה שאני באמת אוהב ולעזור לאנשים בהתבססות על החוויות האישיות שלי, כמו הפרעות אכילה, יציאה מהארון ובריאות הנפש”.
בשלוש השנים האחרונות מרכז לוי את האחווה הגאה בספיר – תא חברתי הפועל במכללה ומשמש כבית לסטודנטים המשתייכים לקהילה הלהט”בית ושלוחה של האחווה הסטודנטיאלית הגאה, הארגון הסטודנטיאלי הלהט”בי של ישראל. האחווה הגאה עוזרת לסטודנטים להרגיש שייכות, מספקת הגנה מפני להט”בופוביה, מקיימת אירועים חברתיים ומסייעת במציאת מלגות. לוי מספר שלקח על עצמו את ריכוז התא, על אף שהבטיח לעצמו שהוא לא יהיה יותר “מההומואים שמתעסקים כל הזמן בלהט”ב”, אבל הבין את חשיבות הריכוז והשינוי שהוא יוכל לחולל במכללה, כרכז.
איזה פעולות התא קיים בזמן כהונתך?
“השנה אנחנו עושים זאת במתכונת קצת אחרת, עם שילוב של מפגשי זום ומפגשים בתל אביב. אנחנו עוזרים לאנשים ממגוון רחב שאין להם תמיד עזרה מהקמפוס. כמו אנשים שמרגישים בודדים חברתית כתוצאה מנראותם, מהנטייה או מהמגדר שלהם. אנחנו שואפים לסייע להם כמה שאפשר, ממאבק בפוביה כלפי להט”ב ועד עזרה במלגות. אני חושב שדווקא השנה העשייה הרבה יותר חשובה, עקב המלחמה שהגבירה טראומות אישיות”.
“אנחנו עוזרים לאנשים שמרגישים בודדים חברתית כתוצאה מנראותם, מהנטייה או מהמגדר שלהם. דווקא השנה העשייה הרבה יותר חשובה, עקב המלחמה שהגבירה טראומות אישיות”
“בשנתיים האחרונות קידמנו במכללה יוזמות שונות, כולל יום עיון להט”ב, ושיתוף פעולה עם המרצה נתי ביטון מהמחלקה לעבודה סוציאלית, בניסוח הנחיות שעוסקות בקווים מנחים להתייחסות נכונה ללהט”בים וקידמנו קיום תאים רב-מגדריים בשירותים, שבעבר היה רק אחד בבניין קולנוע”.
לוי, במקור מגן יבנה, עבר לפני שלוש שנים להתגורר באשכול בעקבות הלימודים. לאחר תחילת המלחמה עבר לאשדוד. הוא יצא מהארון בגיל 16 והתמודד בשנים האחרונות עם הפרעות אכילה. בעקבות המאבק שלו, הוא רצה לעזור לאחרים שסובלים מהאתגרים אלה. הוא מקיים הרצאות לבני נוער בגיל העשרה ומקפיד לשלב גם הרצאות שאמורות לסייע למעטפת שסביב בני הנוער – הרצאות להורים ומורים.
מה קורה בהרצאות האלה?
“יש לי שני סוגים של הרצאות. ההרצאה הראשונה היא של חוש”ן (ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הגאה בישראל). אני מתמקד בה במושגים של להט”בים ושם דגש על כבוד והבנה. בנוסף, אני מספר את הסיפור האישי שלי שעוזר לחבר את האנשים לחוויה ולהבנה שקיימת שונות בחייהם של הלהט”בים, והמטרה היא ליצור מרחב בטוח. גם אם רק נקודת המבט של אדם אחד משתנה, זה כבר בעיניי אדוות מטורפות של שינוי. ההרצאה השנייה מתמקדת בהפרעות אכילה ומשלבת גם את הסיפור האישי שלי. לאחר ההרצאה, רבים פונים אליי ומבקשים הדרכה על דרכי טיפול.
מה עזר לך?
“המסע שלי היה חיפוש מאוד ארוך. לפני שש שנים עשיתי ניתוח לקיצור קיבה והורדתי כ-50 ק”ג. עד מהרה מצאתי את עצמי רודף אחרי מבנה גוף הלהט”ב המוכר בחברה – הגבר החתיך בעל קוביות ושרירים שמתאמן כל הזמן במכון. התחלתי לספור קלוריות וזה הפך לנורמה שלי, מה שהוביל לתגובות קיצוניות סביב האכילה שלי. הגבלתי את עצמי ממזונות ספציפיים, לא הייתי יוצא למקומות שאין לי את האוכל שאני רגיל לאכול, ואפילו לקחתי איתי תיק אוכל לחברים כדי להבטיח שאשאר בתוך מגבלות הקלוריות שלי”.
“בהתחלה לא זיהיתי שאלה הפרעות אכילה, אלא ראיתי זאת כשמירה על הגוף שלי. רק כשנתקלתי בפוסט באינסטגרם של עדן חזן, שמרצה על הפרעות אכילה, הבנתי את חומרת המצב. הלכתי להרצאה שלה והרגשתי שאבן השתחררה לי מהלב, כשקלטתי מה אני חווה. לאחר מכן פניתי אליה לעזרה והיא הובילה אותי לקבלת טיפול. הגישה לטיפול בקופות חולים הייתה חסרת תועלת, כיוון שלא היו שם טיפולים, במיוחד באזור הדרום. נאלצתי לנסוע לשיבא או לרעננה ולשלם עלויות משמעותיות. עם זאת, הטיפול שינה את החשיבה שלי ומאז אני במסלול חיובי”.
“בהתחלה לא זיהיתי שאלה הפרעות אכילה, אלא ראיתי זאת כשמירה על הגוף שלי. רק כשנתקלתי בפוסט באינסטגרם של עדן חזן, שמרצה על הפרעות אכילה, הבנתי את חומרת המצב”
היום לוי מעיד על עצמו שהוא מבין שאין צורך לרדוף אחרי הגוף מושלם, ושאהבה עצמית טמונה בקבלת עצמך כשלם, מתוך הבנה שהאופי הוא זה שקובע: “זוהי נקודת השלמה שאת/ה שלם/ה ולא מושלם/ת, והאופי הוא מה שחשוב”. ההרצאות כרגע בהפסקה בעקבות המלחמה ובעקבות העובדה שהוא נאלץ להתפנות מאשכול לאשדוד, אבל הוא מקווה שההרצאות יחזרו בעתיד הקרוב וימשיכו לסייע לצעירים להתמודד עם הקשיים.
