שער האקדמיה ביום הראשון לשנת הלימודים

“אנחנו צריכים להרגיש סוג של נורמליות”: סטודנטים בספיר מספרים על ההתרגשות והחששות עם החזרה ללימודים בקמפוס

עם תחילת שנת הלימודים והחזרה ללמידה פרונטלית אחרי שנה של לימודים בזום, התמלאו בשבועות האחרונים הכיתות והמדשאות שוב בסטודנטים וסטודנטיות. מגזין ספירלה יצא לבדוק את הרגשות והתחושות עם המצב החדש, וגילה כי לצד ההתרגשות בפגישה המחודשת עם החברים, יש לא מעט חששות מהמצב הביטחוני

מאת מעין טל

בתחילת נובמבר נפתחה שנת הלימודים האקדמית במכללת ספיר, ובשונה מלימודי הזום בשנה שעברה, הסטודנטים החלו ללמוד באופן פרונטלי בקמפוס.

החזרה למתכונת לימודים פרונטלית הצריכה מההנהלה להיערך מבחינת האבטחה ותחושת הביטחון של השוהים בקמפוס. כך בין היתר נוספו אמצעי תאורה ברחבי המכללה ונערכה בדיקה שהמיגוניות תקינות. כמו כן יש כוח של חיילי מילואים המאבטחים בשטח המכללה. בנוסף, לסטודנטים ניתנת אפשרות לקבל מענה באופן פרטני על ידי מרכז “חוסן”, המסייע בהתמודדות עם מצבי לחץ וחרדה.

רון קלמן: “הוצאתי רישיון על אקדח, וזה משהו שגורם לי להרגיש מאוד בטוח”. צילום רון קלמן

מערכת ספירלה שוחחה עם סטודנטים וסטודנטיות במטרה להבין האם המרכיבים האלה מסייעים בחזרה ללימודים פרונטליים, וכיצד הם מרגישים עם החזרה לקמפוס.

איך הרגשתם כשהגעתם למכללה ביום הראשון ללימודים?

“אני מרגיש מאוד בטוח במכללה”, אומר לספירלה רון קלמן (26), סטודנט שנה ג’ לתקשורת. “עצם זה שהוצאתי רישיון על אקדח זה משהו שגורם לי להרגיש מאוד בטוח, בלי קשר לאבטחה שקיימת. אני יודע שבפן האישי אני מסודר אם יש אירוע.

“לגבי החזרה ללמידה במכללה – אני לא רוצה לקרוא לזה שגרה, כי זו לא שגרה עד שכל החטופים יחזרו הביתה. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להרגיש סוג של נורמליות, ולראות את החברים פנים מול פנים נותן את המקום הזה. אני תושב שדרות, ומאחר שאני לא מפונה ונשארתי בעיר, היה לי מאוד קשה לראות את המכללה ריקה, וזה אכן יכול לעשות לנו טוב. התחושות מעורבות – לצד שמחה, הרגשתי גם עצב על מי שלא זכו לפתוח את שנת הלימודים, בין אם זה סטודנטים או אנשי צוות. אבל בסופו של דבר בכל השנה האחרונה אנחנו נמצאים בין עצב לשמחה”.

לינוי אביסידריס: “שמחתי לחזור ולפגוש את החברים שלי ולא בתור ריבועים במחשב. גם הייתה התרגשות גדולה כי זו שנה שלישית ואחרונה בתואר. עם זאת, התחושות מורכבות כי יש 101 חטופים בעזה”

לינוי אביסדריס (23) סטודנטית שנה ג’ לתקשורת משתפת בהתרגשות שהיתה מהולה בפחד: “יום לפני פתיחת שנת הלימודים הייתה אזעקה בשדרות – זה היה מפחיד. פעם כשהייתה אזעקה בשדרות הייתה יותר תשומת לב, והיום זה נכנס לשגרה שלנו. אבל אם נשים את זה בצד – שמחתי לחזור ולפגוש את החברים שלי ולא בתור ריבועים במחשב, בנוסף הייתה התרגשות גדולה ועוצמתית כי זו שנה שלישית ואחרונה בתואר. עם זאת, התחושות היו מורכבות כי יש 101 חטופים בעזה”.

לינוי אביסידריס. “יום לפני פתיחת שנת הלימודים הייתה אזעקה בשדרות – זה היה מפחיד”. צילום: מעין טל

“החיים חזקים מהכול”, אומרת ליאורה וקנין (24), חברתן של רון ולינוי לשנה ג’ במחלקה לתקשורת. “ביום הראשון הגעתי עם רגשות מעורבים – גם חששות וגם התרגשות לקראת השנה החדשה. צפו מחשבות על החטופים שעדיין נמצאים בעזה כשאנחנו פותחים שנת לימודים חדשה. אבל בסוף החיים חזקים מהכול וצריך לבחור בחיים, לא אגיד שעדיין אין בי פחד, אבל זו המציאות שלנו לצערנו, אני מייחלת לנו שנדע זמנים טובים יותר”.

ליאורה וקנין: “צריך לבחור בחיים”. צילום: ליאורה וקנין

האם יש תחושת ביטחון בלמידה פרונטלית בקמפוס?

חווה כהן (31) סטודנטית שנה שלישית לעבודה סוציאלית: “יש חשש, אני לא יכולה להגיד שלא, אך המחשבה לוותר על הלימודים עברה מהר, כי בסוף אין לנו מקום אחר, זו המדינה שלנו, זה חלק מאתנו. יש איום טילים גם בצפון וגם במרכז, לא פחות מכאן, וזה לא יהיה נכון להשבית את החיים ואת השגרה שלנו. זה נכון שאנחנו בתקופה מאתגרת יותר, אך כמו שאמר פוליקר: ‘אלו הם חיינו בזמן האחרון'”.

זאלו טאקה, גם היא סטודנטית לתקשורת בשנה ג’: “מאז 7 באוקטובר תחושת הביטחון שלי נפגעה, כמו של כל אזרח אני מניחה. אכן בתחילת המלחמה חששתי, אבל היום אני מרגישה פה הרבה יותר בטוח. אני רואה שהאבטחה במכללה תוגברה, גם כוחות המילואים שכאמור מתגברים ביוזמת המכללה, מקנים לי תחושת ביטחון”.

(א’) שביקשה להישאר בעילום שם: “אני אישית חושבת בכל שעה עגולה מה יקרה אם יהיה ‘צבע אדום’ ומה אני עושה. זה מפחיד אם האזעקה תתפוס אותך בדרך או בשיעור, את לא מפוקסת במאה אחוז כמו שאת בבית”.

היו מחשבות לוותר על הלימודים בקמפוס?

טאקה: “ממש לא, להיפך, היה חשוב לי לשמור על השגרה שלי ולהראות למחבלים הנתעבים שהשגרה שלנו לא נפגעה בגללם”.

ליטל קריאת סרח וחווי כהן. צילום: חווי כהן
ליטל קריאף סרח (מימין) וחווי כהן: “המחשבה לוותר על הלימודים עברה מהר, כי בסוף אין לנו מקום אחר”. צילום: חווי כהן

ליטל קריאף סרח, (45) סטודנטית לעבודה סוציאלית: “אני אמורה להתחיל שנה שלישית עכשיו, אבל דחיתי את הלימודים בשנה כי לא ראיתי את עצמי מצליחה ללמוד בתקופה כזו, כשהכול מורכב וכואב. יש לי שלושה ילדים בבית, הייתי צריכה להקדיש להם תשומת לב יותר מהרגיל”.

האם אתם חושבים שהמכללה עושה די כדי לשמור על האבטחה?

וקנין: “אני חושבת שלא לוקחים את עניין הביטחון בכובד ראש, במיוחד אחרי 7 באוקטובר שכולנו מצולקים. אני בתור סטודנטית לא מרגישה שיש לנו כאן ביטחון, הדבר הנכון כדי להקנות לסטודנטים פה ביטחון הוא הצבת מגנומטרים בכל שערי המכללה. לא הגיוני שאנחנו יותר משנה אחרי הטבח ואין עדיין מגנומטרים לאבטחת הכניסות. באוניברסיטת בן גוריון למשל, קיים מגנומטר, ושני מאבטחים בודקים כל תיק של הנכנסים ומבקשים להציג תעודת זהות”.

ליאורה וקנין: “אני לא מרגישה שיש לנו כאן ביטחון. לא הגיוני שאנחנו יותר משנה אחרי הטבח ואין עדיין מגנומטרים לאבטחת הכניסות

סלין בן שושן (22), סטודנטית שנה שנייה למדעי המחשב: “הדרך תמיד מפחידה. אני מגיעה מבאר שבע וכל הדרך אני תמיד לחוצה כי תמיד יכול להופיע מחבל. בתוך מכללה אני כן מרגישה בטוחה, כי רואה  אני הרבה חיילים, בכניסות, בכל מקום”.

מהנהלת המכללה נמסר: “המכללה האקדמית ספיר נמנית בין המוסדות האקדמיים הממוגנים ביותר בישראל, ומקדישה משאבים רבים לשמירה על ביטחונם של הסטודנטים, הסגל והעובדים. כ-83% מכיתות הלימוד בקמפוס מוגנות, ובנוסף לכך הוצבו מיגוניות במרחבים הציבוריים ברחבי הקמפוס, כדי להבטיח גישה מהירה למרחב מוגן מכל מקום. צוות הביטחון של המכללה פועל בתיאום עם האגודה על מנת לעמוד בהנחיות העדכניות ביותר, ולהבטיח סביבת לימודים מוגנת ומוכנה לכל תרחיש. לצד שירותי האבטחה הפועלים בשגרה, מוצב בקמפוס כוח מילואים לתגבור האבטחה”.

סגור לתגובות.