פז סלע, בת 23 מחיפה, תמיד אהבה את סרטי הארי פוטר – אך מעולם לא יצא לה לקרוא את הספרים. משבר הקורונה, שהביא עמו סגרים ממושכים, נתן לה סוף סוף הזדמנות להתחיל לקרוא. “אני ממש אוהבת הארי פוטר ואמא שלי ידעה שברגע שיהיה לי את הספר אתחיל לקרוא”, היא מספרת. בימים אלה היא ממשיכה לגמוע ספר אחרי ספר.
הספר הראשון בסדרת הארי פוטר יצא לפני כמעט 25 שנה, והסדרה שומרת על פופולריות גבוהה בקרב צעירים. במקום שההתלהבות תדעך גם הזמן, השנה החולפת דווקא עודדה התלהבות מחודשת בקרב הקוראים. ב”ידיעות ספרים”, ההוצאה של ספרי הארי פוטר בעברית, מספרים על עלייה חדה במכירות בשנה האחרונה. “המכירות עלו מתחילת הקורונה, בעיקר מכירות המארזים המלאים (כל שבעת הספרים יחד). בנוסף, יש התעוררות יפה ברכישת הספרים הנלווים”, מסרו מההוצאה.
סלע היא לא היחידה שהחלה לקרוא את הסדרה. שני בניו של יוחאי טוויג, בני 8 ו-10, החלו לקרוא את הסדרה בתחילת הקורונה. “התחלתי להקריא להם את הפרק הראשון מהספר הראשון כדי להלהיב אותם, ואחרי עמוד 25 הם כבר המשיכו לבד”, מספר טוויג. “רציתי להכיר להם משהו חדש, איכותי וטוב שיעסיק אותם וירחיק אותם מהמסכים – ובקורונה זה תפס תאוצה”.
העלייה בהתעניינות בספרים במהלך הקורונה התבטאה גם בהרצאות. אמנון הילל, מרצה בנושא הארי פוטר, מספר שלפני הקורונה היה עורך הרצאות בספריות לילדים, או בברים למבוגרים. “בעקבות הקורונה התחלתי להגיע לקהלים חדשים שלא היו לי עד עכשיו”, הוא מתאר. “בוזם התחילו להגיע גם משפחות עם ילדים קטנים”. לדבריו, הילדים הקטנים שאלו בעיקר על העלילה, בעוד שהמבוגרים רצו לדעת על העולם של הארי פוטר בהרחבה.
ההתלהבות לא הגיעה משום מקום. הסדרה אמנם יצאה לפני למעלה משני עשורים, אך זכתה ליציאה מחודשת לחגיגות העשרים שנה עם כריכה בעיצוב חדש. בנוסף, גם הספרים והסרטים הנלווים צוברים תאוצה – ובקרוב עתיד לצאת הסרט השלישי בסדרת “חיות הפלא”. גם בישראל הפופולריות לא דועכת. לפני שנה יצא לדרך פודקאסט של תאגיד השידור “כאן” תחת השם “ההסכת שאין לומר את שמו”, בהגשת דור סער-מן ושיר ראובן. “לפי החברים בקבוצת הפייסבוק שלנו אני יודע שיש לנו קהל של צעירים שמאזין”, מספר סער-מן. “אני גם יודע על הורים שנותנים לילדים שלהם להאזין אפילו שזה הסכת לבני נוער ומעלה”.
בקבוצת הפייסבוק של ההסכת חברים כיום קרוב לעשרת אלפים אנשים, ובכל שבוע מצטרפים מאזינים חדשים. סלע מספרת שהיא מאזינה לפודקאסט, והקריאה שלה מלווה בפרשנות הזו. “אני מנסה להתאים את הקריאה שלי להסכת שאין לומר את שמו, זה מדרבן אותי לקרוא”.
