כמעט בכל פינת רחוב בישראל אפשר למצוא קערת פלסטיק קטנה עם מים, או ערימה של מזון מיובש – עדות לכך ששכן החליט לדאוג לחתולי הרחוב שסביב. אך למרות ש”מאכילי חתולים” נפוצים כמעט כמו חתולי הרחוב עצמם – יש אנשים שבחרו לקחת את הדאגה הזו צעד אחד קדימה, ולהקדיש את חייהם להצלחת חתולים.
“יש לי 20 חתולים בבית, מחוץ לבית ובאומנה”, מתארת טלי אדלר, שמאכילה ומטפלת בחתולים כבר יותר מ-15 שנים. “כל בוקר זה 40 דקות האכלה וניקוי ארגזים, עוד כשעה לפחות של טיפול רפואי, נסיעות לווטרינרים, מתן תרופות – וכמובן ליטופים”, היא מספרת על דגרת יומה. “תמיד היו לי חתולים בבית, אבל התחלתי לטפל בחתולים בחוץ לאחר שאישה שעבדה בחנות מתחת לבית שלי עזבה, וביקשה שמישהו ידאג לחתול שהאכילה. כמובן שהסכמתי, ומאז עוד חתולים נוספים הצטרפו להאכלה, ומקבוצה אחת זה הפך לכמה קבוצות בכמה פינות, וכל האכלה כזו הפכה לסיבוב של שעתיים ביום”.
אך ההאכלות לא הספיקו לה, ואדלר החלה גם להעניק טיפולים רפואיים לחתולים חולים או שנפגעו, לחלץ ולשקם גורים ואפילו לנסות למצוא להם בתים מאמצים. “מהאכלה זה התגלגל גם לעיקור, סירוס, טיפול בפצועים וחולים, הנקת גורים, אומנה ומציאת מאמצים”, היא מרחיבה. בנוסף לכך, אלדר משתפת כיצד עם שיקום נכון הצליחה להציל שני חתולים מהמתה: “בשני מקרים שונים הצלתי חתולים עם שיתוק וחוסר שליטה בעשיית צרכים, לאחר שהווטרינרים המליצו לבצע המתה. עשיתי את זה בעזרת רפואה משלימה, וכיום הם השתקמו לגמרי, הם רצים וקופצים – ואחד מהם אפילו נשאר אצלי בחצר”.
כשנשאלה אלדר על היקף ההשקעה הכספית, היא סיפרה שזה משתנה. “כדי לכסות את כל הפעילות אני מוציאה כ-2,500 שקלים בממוצע בחודש כולל עיקורים, וזה במידה שלא היו מקרי חירום רפואיים”. יחד עם זאת, אדלר מציינת שהיא גם פעילה ברשתות החברתיות, היא מפרסמת מידע על אימוצים, עוזרת לאחרים במידע ובפרסום לאימוץ ומארגנת תרומות לטיפולים. “אני מפרסמת ברשתות החברתיות מידע, עורכת הסברה לגבי חתולי רחוב ובית, מייעצת מעט בנושאי התנהגות, לפעמים משאילה ותורמת ציוד, תרופות ומזון כשיש עודף”.
בדומה לאדלר, גם יובל אברהמי החל את פעילותו למען החתולים לפני יותר מעשור. “לפני 13 שנה אספתי מהרחוב את החתולה הראשונה שלי, ובעקבותיה התחלתי לשים לב לחתולים שסביבי”, אומר אברהמי. “לאחר כשנה התחלתי לעזור לפעילים בעזרת פוסטים באינטרנט, ובהמשך כבר היו לי עשרה חתולים”. מלבד גידול החתולים שנמצאים בביתו, אברהמי החל להאכיל חתולים ברחוב ולהעניק להם טיפולים רפואיים. “כיום אני מאכיל כ-50 חתולים בכל מיני פינות בשכונה, אני עובר כמה וכמה פעמים על מנת לוודא שכולם קיבלו כולל הביישנים, וזה לוקח לי לפעמים גם מעל שעה, תלוי אם יש מקרים חריגים”. אברהמי מוסיף ומספר שהוא גם מטפל בחתולים במרפאה וטרינרית, אך זה תלוי בתקציב. “אני דואג לעקר אותם ובמקרים מסוימים גם להעניק טיפול רפואי במידת הצורך, ויוצא לי להוציא קרוב ל-2,000 שקלים בחודש”.
פעילה נוספת שמאכילה ומטפלת בחתולים, שבחרה שלא להזדהות בשמה, החלה את דרכה כבר בגיל 7. “תמיד אהבתי חתולים, הייתי משחקת ומאכילה אותם, והייתה לי שכנה שגם הייתה פעילה בעצמה והיא לימדה אותי הרבה על חתולים והטיפול בהם”, היא מספרת. “היינו מאכילות ומטפלות בחתולים ביחד, ויתרה מזאת, היה לנו בבניין מחסן שלא היה בשימוש, אז הפכנו אותו לחדר אומנה לחתולים עד שהם היו מבריאים או מוצאים בית”. היא מוסיפה שגם למדה כיצד להעניק עזרה ראשונה ולטפל בגורים יונקים.
כשעברה לגור בנפרד מההורים, היא רכשה ספרי לימוד על חתולים, אספה חומרים מהאינטרנט והרחיבה את פעילותה. “התחלתי לקחת חתולים לאומנה אצלי בבית, הרחבתי את שטחי ההאכלה, דאגתי לקחת אותם לווטרינר במקרה שנזקקו לטיפול רפואי ובמידת הצורך והיכולת נתתי להם גם טיפול נגד תולעים ופרעושים”, היא מתארת. על היקף הזמן שהיא משקיעה היא מספרת שזה תלוי: “סיבוב מהיא של פיזור אוכל יכול לקחת כשעה, אבל סיבוב שכולל גם ליטופים ויחס יכול להגיע ליותר משעתיים. במקרים מסוימים היחס חסר להם יותר מאשר האוכל”, היא אומרת.
בנוסף, היא גם עוזרת לחתולים שנתקעו במקומות לא שגרתיים או כאלה שחוששים וזקוקים לטיפול. “אני משתדלת לתת מענה רחב ככל האפשר, בסופו של דבר אני אדם יחיד שפועל באופן פרטי. פעם בכמה חודשים אני עושה גיוס תרומות כדי לא לקרוס כלכלית, וכדי שתהיה לי את האפשרות להמשיך לתת מענה לכמה שיותר חתולים”.
