הבירות, השתייה הקלה והנשנושים על חשבון מארגני האירוע, השידוכים – באחריות המשתתפים. הרווקים והרווקות שמחפשים אהבה נשארו ברובם בבית. מי שנמצא כאן, בערב המאצ’אפ שנערך במרכז הצעירים בשדרות, הם החברים שבאו לאירוע ההיכרויות הזה במטרה למצוא לחבריהם שותף או שותפה לחיים.
“לכל אחד יש אחד איזה חבר או חברה רווקים”, אומר אריאל קווינט, אחד מיוזמי האירוע. “הערב מיועד לכל מי שרוצה לחתן חבר או חברה, אח או אחות או מישהו שקרוב אליכם – וכן, גם אם בא לכם לחפש אהבה לעצמכם”. הקונספט פשוט: כל משתתף יכול להציע את עצמו או לספר פרטים על שני חברים רווקים; אם רוצים אפשר להסתובב בין השולחנות השונים שעל כל אחד מהם מונח פתק המסביר לאיזו קבוצה הוא מיועד – דתיים, חרדים, חילוניים וקבוצות נוספות.
“כשמוצאים שידוך וקובעים פגישה צועקים ‘יש לנו מאצ”. זה רגע מיוחד”
מספר דקות לאחר תחילת הערב, ולמרות שמארגני האירוע עוד לא הנחו את האנשים כיצד לפעול, החלו המשתתפים לשוחח והחיפוש אחר התאמות יצא לדרך. אירוע המאצ’אפ הראשון בשדרות, שנערך בשנה שעברה בקפה גותה, זכה להצלחה מרשימה: קרוב ל-50 גברים ונשים השתתפו בו ונולדו מתוכו מספר שידוכים. השנה סיכמו המשתתפים את הערב עם לא פחות מ-12 היכרויות.
קווינט מסביר שבין המשתתפים שוררת ערבות הדדית מעבר לשידוכים: אנשים עוזרים זה לזה למצוא עבודה ומציעים תמיכה גם בנושאים אחרים. הוא כבר חושב קדימה, על אפליקציה שתאפשר לגולשים להתעדכן באירועי מאצ’אפ קרובים.
הרעיון לאירוע נולד כמשהו חברי וספונטני. “ישבנו כמה חברים בנחלאות, בירושלים, וחשבנו פתאום לארגן ערב שכל אחד יביא כמה חברים רווקים”, מספר קווינט. מאז נערכו כבר מספר אירועים ברחבי הארץ, מחיספין שבגולן ועד לאילת – ואפילו בכמה קהילות יהודיות מעבר לים. “היום יש אירועים שמגיעים למאתיים משתתפים”, מציין קווינט בגאווה, “אנשים התחתנו בזכותם, גם כאלה בגיל 40 שחשבו שאין להם תקווה”. צעקה מפלחת את האוויר. כולם מסתובבים לראות מה קרה. “יש לנו מאצ’!”, נשמעת הקריאה – וכולם מחייכים. שני תירם, אחת מהמארגנות, ממהרת להסביר מה קרה כאן: “כשמוצאים שידוך וקובעים פגישה צועקים ‘יש לנו מאצ”. זה רגע מיוחד”.
יסמין בדש הגיעה לכאן על תקן המשדכת ובחנה את השטח. “יש לי חברה בגובה מטר שמונים וחמש. קשה לה למצוא מישהו כי לרוב גברים מרגישים מאוימים ולא בטוחים לצדה. הבטחתי לה שאמצא בשבילה מישהו שידבר איתה בגובה העיניים”, היא מספרת וצוחקת. גם בלה רוז, סטודנטית במכללת ספיר, הגיעה כדי למצוא שידוך לחברותיה: “הן לא הציבו לי טייפ מסוים לגבר, רק חשוב להן שלפחות יהיה מסורתי ועם חיבור לדת”.
בשביל זה אפשר גם להשתמש באפליקציות היכרויות, לא?
“אני חושבת שהאפליקציות הרסו את החוויה האנושית של היכרות בדרך הקלאסית, הישנה והטובה, כמו לגשת ולהגיד שלום בספרייה או באוטובוס”.
ה”שדכנים” באירוע מצאו דרך סינון עצמאית. שיראל אזולאי, שגם היא הגיעה במטרה לעזור לחברות למצוא בני זוג, מספרת על התהליך: “יש גברים שרק לפי סגנון הדיבור שלהם אני יודעת שהם לא יתאימו בשביל החברות שלי, אז אני מסננת אותם ישר. אם הכול סבבה, ורק מבחינת מראה אני לא סגורה, אז אני שולחת תמונה לחברה שמחכה בבית כדי שתחליט”.
אמין גוסיינוב, תושב שדרות, מספר ש”החברים סומכים עלי שאדע מה לבחור להם. אם אני מוצא משהו מתאים אז אני מחבר ביניהם והם מדברים עם הבחורות בווטסאפ או נפגשים לדייט. באתי לחפש לחברים, אבל אני לא פוסל כלום, אולי גם לעצמי אמצא מישהי”.
לא כולם כל כך אופטימיים. ישנם גם כמה צעירים שבטוחים שהמזל לא לטובתם. “אולי יש בעיה בי”, אומרת ג’, רווקה בת 29, בתסכול. “אני רוצה להתחתן, מנסה למצוא מישהו כבר הרבה זמן ולא הולך. אולי אני צריכה לשנות משהו או לנסות יותר ליזום בעצמי. יהיה טוב”.
בדומה ל-ג’, גם צחי לובלין (34) הגיע לכאן במטרה למצוא אהבה עבורו. לובלין מרותק לכיסא גלגלים בשל מום מולד. “אני מוזיקאי, פעיל חברתי, מדריך שיקומי ומנחה קבוצות. וזה רק על רגל אחת”, אומר לובלין ומוסיף קריצה צינית.
לובלין מספר שהגיע כדי להכיר מישהי שתקבל אותו כפי שהוא: “הייתי רוצה שיסתכלו עלי כמכלול, הנכות היא רק חלק ממני. קרו לי מקרים שנשים אמרו לי ‘אתה חמוד ומצחיק, אבל אני לא יכולה לצאת עם נכה’. זה מאכזב, אני לא פוסל אנשים לפי יופי ומאפיינים חיצוניים, ולא הייתי רוצה שיפסלו אותי”.
מה היתרון של אירוע כזה על פני אפליקציות ואתרי ההיכרויות?
“אין כמו פנים מול פנים, יש משהו נורא מתוכנת בהתכתבות. וגם יש תמיד את שאלת מיליון הדולר – מתי תגיד לה שאתה נכה. אחרי הרבה ניסיון שהיה לי באתרים ולא צלח, אני מנסה את מזלי פה”.
