“פנס רחוב” היא תנועת נוער יוצאת דופן הפועלת בבית הילדים “נווה חנה” שבקריית גת. התלמידים עוברים הדרכות על ידי מדריכים ומנחים חיצוניים, ופעם בשבוע מובילים את הפעילות בעצמם. פעמיים בשנה, לקראת פסח וראש השנה, הפעילות של בני הנוער מתמקדת באיסוף, באריזה ובחלוקה של חבילות מזון למשפחות נזקקות.
כ-120 חניכי “נווה חנה“, בני 6 עד 18, לומדים בשתי מסגרות. מקצתם מגיעים למסגרת של פנימיית יום – ליום לימודים שבסופו הם חוזרים בערב לביתם. אך מרביתם הם ילדים ובני נוער שמשרד הרווחה קבע כי אין באפשרות הוריהם לגדל אותם או שהוצאו מבתיהם מתוקף צו בית משפט. החניכים הללו משתייכים למשפחתונים שבכל אחד מהם יש 10-16 ילדים.
ב”נווה חנה” מאמינים כי יש לתת לילדים הזדמנויות לחוות חוויות משמעותיות ולקבל כלים שיאפשרו להם להתמודד עם אתגרי החיים. כחלק מהתפיסה הזו, הילדים יכולים לעבוד במאפייה הפועלת במקום ואף לקבל שכר על עבודתם; לטפל בבעלי החיים שבפינת החי ולהשתתף בפעילויות של תנועת הנוער “פנס רחוב”. פגשנו את ארבל פייקין (24), אחת המדריכות בתנועה (גילוי נאות: המרואיינת היא קרובת משפחה של כותבת שורות אלה). פייקין אחראית בין השאר על אריזת סלי המזון וחלוקתם לנזקקים, ובעת שהתקיים הריאיון, לקראת חג הפסח, ידיה היו עמוסות עבודה.
מה החשיבות של תנועת “פנס רחוב” עבור אותם נערים ונערות שלוקחים בה חלק?
“‘פנס רחוב’ היא תנועת נוער שהוקמה ב’נווה חנה’ לפני שלוש שנים. מטרתה של התנועה היא ליצור אצל בני הנוער תחושת שייכות עם משמעות. כל הרעיון הוא לקחת חבר’ה שרגילים להיות בצד הנתרם ולשים אותם בצד התורם, שילמדו איך זה מרגיש”.
איך ניתן להיות חלק מהתנועה?
“הפעילות ב’פנס רחוב’ מתחילה מכיתה ח’. חניכים המבקשים להצטרף צריכים לעבור ריאיון קבלה ולאחריו להשלים תקופת מבחן ארוכה, שבסיומה הם מקבלים חולצה שמסמלת את הקבלה הסופית לתנועה”.
מלבד פייקין, שהיא המדריכה הבכירה, יש שני “שינשינים” (מדריכים בשנת שירות) – ומדי שנה נבחר אחד החניכים השמיניסטים לשמש כמדריך אף הוא. מלבד הפעילויות השבועיות שאותם בני הנוער עוברים, ישנן גם פעילויות מיוחדות. בכל סוף שבוע אורזים בני הנוער סלי מזון לכ-15 משפחות נזקקות בקריית גת ואילו בראש השנה ובפסח המספר עומד על כ-120 משפחות. “זה החלק המרכזי של הנתינה שלנו”, מספרת פייקין.
יש לכם פעילויות מיוחדות בחגים נוספים?
“כן. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, למשל, נפגשים בני הנוער עם ניצולי שואה, מקשיבים לסיפוריהם ומארחים להם חברה”.
הערכים שהם מקבלים בתנועה נשארים עם בוגריה גם אחרי שהם מסיימים את לימודיהם במקום. “מאז שאני בפנס רחוב אני כבר לא מאחר לשום מקום. אני תמיד מגיע בזמן”, מעיד י’ בן ה-14. וחניך אחר של ‘פנס רחוב’, בן 19, מסכם: “אני יודע שבשנה הבאה אני כבר לא פה, אבל היום אני מבין שכל הקטע זה להאיר. אז כל מקום שאני אלך בו, אני אאיר, בדרך שלי”.
