רז ישראלי
חודש שלם לקח לי להצליח לראיין את שחר אוחיון ובשלב מסוים זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית. כל קביעת מועד נתקלה בדחייה, כל שיחה מתוכננת נענתה בהקפצה שלה לנתב”ג. ככה זה: רציתי להבין איך היא משלבת את לימודיה לתואר ראשון בתקשורת במסלול רדיו ב”ספיר” עם עבודה אינטנסיבית כדיילת ב”אל על”, מתזזת בין ביתה בשדרות לבין הלימודים במכללה לבין נמל התעופה וערים בעולם, ואת התשובה קיבלתי עוד לפני שדיברנו על זה מילה.
- את מרגישה שהעבודה באה על חשבון הלימודים?
“לא, אני דווקא חושבת שזה תורם לי נפשית. אני מרגישה שזה שהתחלתי ללמוד בגיל מוקדם הכניס אותי למקום שאני לא מוכנה לו ב-100%. קודם הפריע לי שאני לא מספיקה לטייל כמו אנשים בגילי, ועכשיו אני כשמשלבת זה נותן לי שקט כי אני עושה משהו שחיכיתי לו. זה משתלב יחד עם הלימודים”.
- זו עבודה שגוזלת זמן. הנסיעות, הטיסות, ההתאוששות מהן, השהייה בחו”ל. זה מקשה על הגשת עבודות ועמידה בזמנים?
“לרוב אני באמת מגישה עבודות ברגע האחרון כי אין לי זמן. אבל אני לוקחת את המחשב איתי לטיסות. תחשבי שאת הסמינר שלי אני הולכת לכתוב בספרייה בניו יורק. זה טיול, אבל זה גם לא טיול. חוץ מזה יש לי את השגרה שלי ללימודים”.
- פרקטית, איך את מצליחה לסדר את זה?
“סידרתי את המערכת ככה שביום אחד אני לומדת את רוב הקורסים שלי מ-8:00 בבוקר עד 20:00 בערב. את היום הזה אני חוסמת בסידור העבודה לטיסות. ואני גם מצליחה לשלב. ביום ראשון למשל סיימתי ללמוד ב-11:00 וב-14:00 כבר טסתי. חזרתי למחרת ב-6:00 בבוקר והמשכתי ללמוד. אין לי ברירה, זה מה שרציתי וזה מה שיש”.
- יש לך גיבוי מהמכללה? המרצים שלך מתחשבים?
“בסך הכל הם מגלים הבנה ותמיכה. לפעמים אני נלחצת והם מרגיעים אותי. אבל זה לא משהו שאני משתפת יותר מדי, כי זו בסוף עבודה כמו כל עבודה”.
עד לא מזמן היו לאוחיון (22) תוכניות אחרות. היא רצתה קודם לסיים את השירות הצבאי, לעבוד כמה שנים כדיילת כפי שחלמה מאז הייתה ילדה, ורק אז ללכת ללמוד. אלא שמגפת הקורונה שיבשה לה את התוכנית, כי רוב הטיסות בוטלו וכך גם גיוסי הדיילות. היא החלה ללמוד בספיר בגיל 20 והמתינה. “במרץ ראיתי ש’אל על’ מגייסים שוב ומיד שלחתי קורות חיים”, היא מספרת.
- לא קל להיות סטודנטית בישראל, בטח ברקע יוקר המחיה הנוכחי, ובוודאי כשהעבודה שלך כוללת נסיעות, טיסות וימי היעדרות רצופים. כמה קשה לך השילוב הזה?
“זה קשה, אני לא ישנה הרבה, אבל זה שווה את זה. חוץ מזה יש המון דיילות ודיילים שהם סטודנטים, אפילו כאלה שלומדים רפואה. ויש דיילות שהן אמהות ואפילו סבתות. מצליחים לשלב”.
דיילת אל על מהפריפריה אינה בהכרח מחזה נפוץ, ואוחיון משלמת גם על כך. רוב דיילי החברה מגיעים ממרכז הארץ, ולכן מוניות נשלחות לבתיהם כדי לאסוף אותם לטיסה ולהחזיר אותם ממנה. אבל מונית ספיישל לשדרות אינה משהו שהחברה מממנת, ולכן אוחיון נוסעת עם מכוניתה הפרטית לצומת עד הלום, חונה, ומשם אוספת אותה מונית לנתב”ג.
- כמה חריג זה דיילת אל על משדרות?
“כשאני בעבודה ואני אומרת שאני משדרות ישר פותחים עיניים ושואלים אותי ‘מה? איך הגעת לפה?’. יש הרבה אמירות על מזרחים ופריפריה, גם דברים שלא נעים לשמוע. אין הרבה כאלה אצלנו. אני לא נותנת לזה להפריע לי ואני לא מייחסת לזה יותר מדי חשיבות. אבל כן, במבחני הקבלה וכשמילאתי טפסים התלבטתי אם לציין שאני משדרות כי התביישתי. שקלתי לכתוב שאני מראשון לציון, כי גרתי שם תקופה, כדי שלא יהיו עליי סטיגמות”.
- ועשית את זה?
“לא. ואני שמחה להגיד שזה לא הפריע”.
- ובכלל, איך הלו”ז שלך משפיע על הפן החברתי?
“הוא פוגע לי בחיי החברה. יש לי חברה שלא נפגשתי איתה חודשיים. אני מחכה לראות אותה ופשוט לא מצליחה. ראית, גם את הריאיון איתך דחיתי כל כך הרבה זמן”.
